בשנאה זה לא ייפתר

בעל אוהב לוחש לאשתו הצעירה המתייפחת על תבשיל שנשרף: "טיפשה שכמותך, לא אמרתי לך אלף פעמים שאת מבשלת מעולה?" בוס מרושע צועק על מזכירה מפוחדת: "טיפשה שכמותך, לא אמרתי לך אלף פעמים לא לדבר שיחות פרטיות בטלפון של המשרד?" בין שני ה"טיפשה שכמותך", המילים אותן מילים רק המנגינה אחרת לגמרי. גם המילים של רון חולדאי על המדינה והחרדים היו נכונות, והדאגה אמיתית. רק חבל שהדברים נאמרים במנגינה של שנאה. יש בעיה גדולה, לקהילה החרדית ולמדינה, וצריך לדבר על הבעיה. אלא שבמנגינה של חולדאי שום דבר לא ייפתר.

אחינו החרדים נקלעו לסמטה ללא מוצא. רבים מהם חיים בדלות הולכת ומעמיקה, רבים מאוד מהם יושבים בישיבות ולא לומדים ברצינות, אלפים מתפרנסים מעסקים ומעבודות של כלכלה שחורה בלתי חוקית. לא מעטים צוברים חובות שלא יוכלו לשלם. מעולם בתולדות העם היהודי לא היה מצב שבו אוכלוסיה שלמה מחויבת לשבת כל היום בבית המדרש, מגיל שלוש עד שמונים. זה לא יכול להתקיים לאורך זמן, ולא רק בשל המפולת הכלכלית. זה יוצר גם עיוות חברתי, זו קהילה שאין בה המתח המפרה בין בני תורה ובעלי בתים, שאין בה ריבוד חברתי ולא תמריץ חברתי לכישרון, לחריצות או ליצירתיות. מלבד קומץ קטן מאוד של עילויים, כל היתר - החרוצים והבטלנים, המוכשרים והבינוניים, הישרים והרמאים - כולם "בני תורה". גם ללימוד התורה עצמו נגרם בכך נזק גדול. כשכולם יושבים בישיבה, יורדת רמתו של בית המדרש ויורדת יוקרתו. וראו למשל מה שמתרחש בשנים האחרונות בישיבת פוניבז'. מן החברה החרדית בישראל נעלמו כמעט רבני הקהילות ואת מקומם תפסו ראשי הישיבות, מה שבנה והעצים לממדים לא בריאים את מעמד ה"גדוילים" ואת שכבת המשמשים והגיחזים ותעשיית הפשקווילים ההולכת ומתעבה סביבם.