בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
|
שמואל הספרי ואלדד יניב. מחברי "השמאל הלאומי" [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
כשהשמאל מתחפש: על מניפסט 'השמאל הלאומי'
|
מה שמכונה השמאל הישראלי פנה מזמן עורף למורשתו ואימץ את דוקטרינת הפירוק כסדר היום המרכזי שלו ● הספרי ויניב מקווים להחיות שמאל זה באמצעות זריקת לאומיות לעורקיו המסוידים. לשם כך צירפו לשמאל את ה'לאומי'
ה"ספין" והטעויות
|
מנחם רבוי
|
שתי טעויות קשות התקבלו החודש ב"צומת ספרים": הפצת הספרון "השמאל הלאומי" בשקל, והורדתו מהמדפים בעקבות פניית גורמי ימין * מחברי ה"מניפסט" ניצלו זאת היטב והפעילו ספין מתוזמר
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
מדוע השמאל הפך לסמול?
|
מתי דוד
|
מדוע השמאל הציוני הצטמק לסמול שולי? * מדוע השמאל המדיני הפך למנוף הרסני? * מדוע השמאל הפציפיסטי נהיה שמאל אנרכיסטי? * מדוע השמאל הסוציאלי איבד מקומו הפופולרי? * מדוע השמאל האידיאלי הפך לשמאל וירטואלי?
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
לפני כחודש פרסם ' ידיעות אחרונות' כתבה יח"צנית למניפסט החדש של השמאל הישראלי, שאנשיו מתחלפים בעיקר באולפני הרדיו והטלוויזיה למיניהם. האג'נדה של מה שמתכנה 'השמאל הלאומי' מתאימה ככפפה לעיתונו של נוני מוזס: שמאל לייט, בעד נסיגה חד-צדדית, עם נופך פטריוטיות, שונא מתנחלים לתיאבון ומתייחס ברגשות מעורבים לחרדים, בעיקר לשס (כל זמן שיספקו את סחורת התמיכה בממשלת שמאל שתקדם נסיגות). כדאי לעיין בחוברת שהוציאו הספרי ויניב, גם מבחינה אנתרופולוגית, משום שההדים שהיא עוררה מלמדים על השבר האידיאולוגי והתרבותי של מי שרואים עצמם צאצאיהם הרוחניים של האבות המייסדים של המדינה. הניסיון לחבר בין השמאל של היום לבין העלייה השנייה ומתיישבי חניתה ונהלל הוא בעייתי, מכיוון שהמונח "שמאל" כיום אינו מונח רעיוני אלא סוציולוגי, כלומר קבוצת התייחסות חברתית. לכן, לקשר את אלדד יניב ושמואל הספרי למפלגות הפועלים ההיסטוריות הוא בדיחה גרועה. בעיקר, כשהשורה התחתונה של דבריהם היא פירוק יישובים ונסיגה ללא תנאי, כולל ירידה מהגולן. מה שמכונה השמאל הישראלי פנה מזמן עורף למורשתו ואימץ את דוקטרינת הפירוק כסדר היום המרכזי שלו. מי שהולכים עדיין בדרכם של האבות המייסדים של השמאל החלוצי נמצאים היום - כמה אירוני - בליכוד. דוקטרינת הפירוק איננה רק נסיגות טריטוריאליות, אלא מעשה מתמיד שנועד לפרק את הדבק המאחד כאן בין יושבי הארץ היהודים - החל מהתכחשות במינונים שונים למסורת התרבותית והדתית, עבור ברוויזיה פרו-פלשתינית של ההיסטוריה וכלה בדה-קונסטרוקציה של הסיפור הלאומי. הספרי ויניב זיהו את הכשל הזה, ומקווים להחיות את השמאל הישראלי באמצעות זריקת לאומיות לעורקיו המסוידים. לשם כך צירפו ל'שמאל' את ה'לאומי'. כל כמה שקראתי במניפסט לא השתכנעתי שהעניין הלאומי בוער באמת בעצמותיהם, אלא יותר ניסיון טקטי להטעות את ההמונים שכבר מזמן אינם צובאים על מרכולתו האידיאולוגית של השמאל, ולהביא אותם בדרך אחרת אל הקלפי. לא בכדי חוזרת המילה "סולידריות" הן במניפסט והן בחוגי הבית של 'השמאל הלאומי'. יש להם בעיה עם המילה 'לאומי'. במחצית השנייה של המאה העשרים חווה העולם המערבי התנערות מהעניין הלאומי. בשיח האינטלקטואלי השמאלי, הלאומיות התחברה עם הלאומנות ועם פירותיה הבאושים של המאה העשרים - הפאשיזם והנאציזם. קשה לקבוצה שקידשה את ה אינדיבידואליזם לדרגת דת חדשה להתחבר אל מה שנתפס כנחלת ההמון. "אנחנו" הרי לא מכירים בגבולות ולאומים, ו"עַם" זה עניין לפרימיטיביים. עכשיו מה, להחזיר את הגלגל אחורה? לדבר על גאווה לאומית, אחרי ששנות דור ביזינו אותה בכינויי גנאי כמו "זיקפה לאומית", ושיא השיאים - לומר "עם ישראל" בלי להקיא כמה פעמים, הרי גם המושג הזה הוגחך וטורלל בעשורים האחרונים ל"עמישראל"?
|
הנה תגובה של עיתונאית פחות מתוחכמת שהבלבול בדבריה חושף את הכשל האידיאולוגי של סביבתה. כך מעירה מיה בנגל למניפסט: "כלל לא בטוח שהתשובה אליה הגיעו - 'פטריוטית לאומית ושמאלנית' - היא התרופה. הפטריוטיות טעונה ומלוכלכת מדי, בגלל שהימין המשיחי ניכס אותה בלעדית". ואז היא מציעה נוסחה אחרת, מרתקת בערבוביה התרבותית שלה: "אולי הרצפט הוא ניסוחה של פטריוטיות שמאלית טרייה: לא ללאומנות מימין ו אינדיבידואליזם ליברלי מהקצה השני, וכן לרוח חדשה משמאל, עם נשמה, רגישות עמוקה לזכויות מיעוטים, כזו ששומרת על כבוד האדם, נותנת כבוד וכוונה למילים וגם, צעירה, נוצצת ואוהבת חיים. ועִם ישראל מחולקת, אבל שלמה". אתם הבנתם את זה? הלאומיות יוק, חזרנו לאוניברסליזם הידוע של זכויות מיעוטים, כבוד האדם, עשו אהבה ולא מלחמה ושאר הממבו ג'מבו של הסיקסטיז. 'שמאל לאומי' כפי שהבחנו הוא למעשה אוקסימורון סוציולוגי, מונחים שעד לא מזמן התחברו בטבעיות, ובעשורים האחרונים הפכו למנוגדים וצהובים זה לזה. אבל, להספרי ויניב, ושאר יח"צניהם הרבים בתקשורת, חשוב לגרור את ההמון אל חזונם. ואין המון בלי לאומיות. אולי זאת הסיבה לשפה הוולגרית והפשטנית שבה התנסח המניפסט. בבואם להתבדל מחבריהם לשמאל הרדיקלי, שבראו לעצמם שפה חדשה ורשת סימנים ייחודית שרק יודעי ח"ן מבינים אותה, ביקשו מחברי המניפסט להשיב את העניין הלאומי אל מרכז השיח השמאלי, וזאת גם בעזרת השפה הפשוטה, המתאימה להמון, בלוויית ניבולי פה למכביר, כיאה לערסים אידיאולוגיים. אלא שבאופן אירוני דווקא בכך הם קיבלו את הנחת היסוד של קבוצת השיוך שלהם, הרואה בלאומיות עניין וולגרי, המוני, על גבול הפאשיזם. אין ספק, יקשה עליהם למכור רעיונות אלה לגרעין תומכיהם בתוך מה שמכונה "חוגי האינטליגנציה". מכיוון שהכותב העיקרי של המניפסט הוא מחזאי, אי-אפשר להחמיץ את הדרמה המהדהדת. גם כאן יש נבל אולטימטיבי - במקרה שלנו נבלים: ה מתנחלים, שעבור הספרי ויניב הם מסמנים של הממד הלא-רציונלי, "המשיחי", של החברה הישראלית. "המשיחיות היא דלק גרעיני, סם מעורר ומסוכן, ויאגרה רוחנית". וכך מתוארים הנבלים: "הם הגיחו מהישיבות התיכוניות ועטו על שטחי יהודה ושומרון ועזה בלהט משיחי בלתי ניתן לכיבוש [...] אף אחד לא הבין שבתוך 'החלוצים החדשים' התנחלו שדים של טירוף משיחי. תחשבו על סרטי אימה. תחשוב על מוחות שטופים, זומבים מהופנטים, תחשבו על חבורות של נערים חרמנים שהולכים לבעול את הארץ. זה מה שזה היה. הם לא הכירו בסמכות של אף אחד לעצור אותם. הם היו מוכנים לכול". נעזוב לרגע את הניתוח הטיפשי של הכוחות הסטיכיים שהניעו גם את התנועה הציונית עוד בראשיתה, ושבלעדיהם ספק אם היינו חוזרים אל הארץ, ונתמקד בתפקיד שהועידו הספרי ויניב למתנחלים. ובכן, חשוב להבחין שה"מתנחלים", המשחקים את תפקיד האנטגוניסט בדרמה של 'השמאל הלאומי', אינם יצורים נפרדים מהמחנה האידיאולוגי היריב; אין כאן "מתנחלים" ומולם, למשל, "ימנים שפויים", או "נאורים"; עבור הספרי ויניב, כמו חלק ניכר מתומכיהם, כך נראה כלל המחנה השמרני והניאו-שמרני, כלל המחנה הלאומי, בקיצור כל מי שהצביע לליכוד ודרומה. המתנחלים משמשים פה קריקטורה ספרותית של המחנה ששלח אותם. ה"זומבים המהופנטים" בעלי "המוחות השטופים" הם כל מי שלא בחר בקדימה ומרצ ושאר תנועות השמאל הכאילו ציוני. עושה רושם שזה הדלק המניע את ההתאגדות שלפנינו, ולא העניין הלאומי: נמצאה סוף-סוף את המטרה שסביבה השמאל יכול להתאחד. אבל, הי רגע, האם זה לא מה שהתרגלנו לשמוע בעשורים האחרונים?
|
|
תאריך:
|
10/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
10/05/2010
|
|
דרור אידר
|
כשהשמאל מתחפש: על מניפסט 'השמאל הלאומי'
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אליהו חיים
|
10/05/10 09:08
|
|
|
|
עידן סובול
|
10/05/10 10:37
|
|
|
|
פלא יועץ
|
12/05/10 20:32
|
|
|
|
יוסי פלס
|
14/05/10 18:40
|
|
|
|
עידן סובול
|
22/05/10 10:01
|
|
2
|
|
דנור שג
|
10/05/10 10:11
|
|
3
|
|
שמוליק 22
|
10/05/10 10:12
|
|
4
|
|
ברק חייב להסביר
|
10/05/10 10:33
|
|
5
|
|
כתומה עצבנית
|
10/05/10 11:01
|
|
6
|
|
רוני מכפר שלם
|
10/05/10 12:05
|
|
7
|
|
קוסם
|
10/05/10 12:40
|
|
8
|
|
אנד אנדינו
|
10/05/10 15:53
|
|
|
|
שרברב
|
11/05/10 08:34
|
|
|
|
אור חדש לציון
|
12/05/10 20:50
|
|
9
|
|
נחום שחף
|
14/05/10 09:39
|
|
בכל שנה, קצת אחרי חג השבועות, מתחילה לבעבע השאלה מה לעשות עם בני הנוער בחופשה הגדולה ואיך לשמור עליהם שלא יתפרקו לחלוטין. המציאות רבת הפיתויים יוצרת אתגרים חדשים, שהורים ואנשי חינוך עומדים מולם חסרי אונים. לילדים בגיל צעיר עדיין ישנה מסגרת של קייטנות למשך חודש אחד, אולם לקראת חטיבת הביניים, דווקא עם התארכות החופשה לכדי 72 ימים, נותרים ילדים רבים משועממים וחסרי מעש. הפתרון ברוב המקרים הוא רביצה של שעות מול מסך המחשב או בהייה במסך הטלוויזיה, ערות עד שעות הלילה המאוחרות ושינה עד שעות הצהריים. במקרי הקצה התופעות קשות יותר ומצביעות על התפרקות מוחלטת מערכים במהלך החופש הגדול ועל קושי רב בחזרה לשגרה.
|
|
|
הנימה השלטת בשיח הציבורי בישראל סביב הסיכון הנשקף לישראל מאיום רקטות הקסאם והגראד נטה להציגו כסוג של מטרד בעל סממנים של איום ספוראדי נמוך למדי; אולם הסתמנה דעה קולקטיבית כמעט, לפיה, הרג המוני כנובע מפגיעת רקטה, למשל על גן ילדים או מוסד חינוכי, יהווה בבחינת "קאזוס בלי", על כל המשתמע מכך. תקדים ייזום מלחמת לבנון השנייה על-ידי ישראל מהווה המחשה חיה ל"פתיל הקצר" של ההנהגה הישראלית בהינתן פרובוקציה בוטה של האויב.
|
|
|
כאילו לא היה די בבמה המכובדת שניתנה בשנה שעברה באוניברסיטת חיפה למסית מספר 1 בארץ: השייח' ראאד סלאח - אירוע בו נערכה סלקציה ולא ניתנה האפשרות ליהודים להיכנס לשמוע את דברי השטנה - אוניברסיטת חיפה ממשיכה במנהגה.
|
|
|
בראיון למעריב ("אדוני הרמטכ"ל, אתה לא שיקרת?", 8.5.10), תא"ל (במיל.) שמואל זכאי יוצא במתקפה רבתי על הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, בגלל מה שהוא סבור הייתה טעות ואולי אפילו יותר מכך, בהפסקת שירותם של תא"ל תמיר ופארס. לא כל יום מתפרסם מאמר או ראיון אשר מהווה, אם הדברים נכונים, כתב אישום חמור כלפי צה"ל והעומדים בראשו. כל מי שמבקש להבין, ולו חלקית, על מה שמתרחש בצה"ל, ראוי לקרוא את הראיון. כאן, בשורות שלהלן, ייבחנו היבטים שונים שהוזכרו על-ידי זכאי בראיונו, האמורים להדיר שינה מעיני הציבור.
|
|
|
יריד צבע טרי 3 התקיים בימים רביעי ה-5.5 עד שבת ה-8.5 במחסן 1 המחודש, בנמל יפו. זו השנה השלישית שהיריד מתקיים ובמסגרתו הציגו גם הגלריות המובילות לאמנות עכשיווית וגם גלריות צעירות, לצד עשרות אמנים עצמאיים שנבחרו על-ידי ועדת קבלה מקצועית, כדברי המפיקים. השנה הורחב גם תחום הווידאו ביריד.
|
|
|
|