|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הסימביוזה בין השב"כ לבית המשפט
|
|
בשבוע שעבר התקיים בבית המשפט העליון דיון בפני השופטת אסתר חיות בנוגע להמשך מעצרי המנהלי, בו אני נתון מזה למעלה מארבעה חודשים. בעוד כחדשיים אמור שר הביטחון להאריך את מעצרי המנהלי בעוד חצי שנה, ולאחר מכן לעוד חצי שנה וחוזר חלילה.
כדי שבית המשפט העליון יאשר את המשך המעצר, נזקקו אנשי המחלקה היהודית בשב"כ להציג בפני השופטת חיות חומר מודיעיני חדש, זאת בנוסף על החומר המודיעיני ששימש עד היום לשם החזקתי ללא משפט וללא ראיות מאחורי סורג ובריח.
הפעם הגדילו מפעיליו של הפרובוקטור אבישי רביב לעשות, והציגו בפני ביהמ"ש העליון, כמובן בדלתיים סגורות, מבלי שאהיה נוכח ומבלי שתהיה לי זכות טיעון, "חומר מודיעיני" "שמוכיח" לא פחות ולא יותר... שאני מנסה להוציא אל הפועל מבין כתלי בית הסהר, פעילות טרור כנגד האוייב הערבי.
האמנם?!
מאחר וניסיון העבר לימד אותי שאנשי המחלקה היהודית בשב"כ אינם בוחלים בשום אמצעים על-מנת להתנכל לי, הקדמתי תרופה למכה והעליתי בפני ביהמ"ש עובדה קטנה מאוד אך חשובה ביותר: מיום מעצרי ובמשך שלושה חדשים הוחזקתי בכלא אשמורת בבידוד מוחלט, ללא ביקורי משפחה וללא אפשרות לשוחח בטלפון עם איש. בתום שלושת החודשים הועברתי לכלא אשקלון וגם כאן נאסר עלי להתקשר בטלפון, למעט לאישתי ולאימי וגם זה לזמן מוקצב ומועט.
גם ביקורי משפחה אינם מתקיימים, זאת מפני שבהוראת אנשי המחלקה היהודית בשב"כ, שבעת ילדיי ואשתי "זכאים" לראותני פעם בשבוע למשך 45 דקות (דהיינו 5 דקות לאדם). ומאחר ואיננו מוכנים ליחס המחפיר, שאפילו מחבלים אינם מקבלים, בפועל אינני נפגש עם בני משפחתי.
שאלתי את השופטת: "אם כן, הכיצד ייתכן שמוגש חומר חדש בענייני זאת שעה שלא היה לי קשר עם העולם בכלל. או שמא שוחחתי עם קירות תא הבידוד והסתתי אותם לבצע פעולות נקם בערבים?".
מענה לשאלתי לא ניתן, אך גבות (השופטת) הורמו גם הורמו.
והנה השבוע שלחה השופטת המכובדת את החלטתה הבלתי מפתיעה לחלוטין בה היא אישרה את המשך החזקתי במעצר מנהלי. כל זכר לשאלותיי שניסרו את חלל האויר, לא היה בהחלטתה של השופטת חיות. להיפך! היא אימצה בשתי ידיים את שקרי המחלקה היהודית וכתבה כלהלן: "המערער מוסיף ופועל לקידום ולמימוש מטרותיו הפסולות אף ממקום מעצרו".
וכך, במחי יד ובקלות בלתי נסבלת, הפך בית המשפט העליון לשותף לשקרים של אותם אלה שלא היססו בעבר לשבש ראיות בפרשיות קו 300 ונאפסו. שהרי כל בר-דעת מבין שבמצב בו אני נתון לא יכולתי, גם לו רציתי, לפעול לקידום מטרותיי.
אין זו הפעם הראשונה שבתי המשפט בישראל מכסים על ערוות מפעילי הפרובוקטור אבישי רביב. אך לפני חצי שנה עצרו אנשי המחלקה היהודית בקול תרועה רמה עשרה אנשי גבעות בטענה שהם המחתרת היהודית החדשה. עשרת העצורים הובאו פעם אחר פעם לבתי המשפט השונים, אם להארכות מעצר ואם לערעורים. פעם אחר פעם מעצרם הוארך וערריהם נדחו.
כזהו היה המקרה של סלע תור: יומיים לפני ששוחרר על-ידי השב"כ בקול ענות חלושה, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בירושלים בערר שהגיש נגד המשך מעצרו. השופטת שדנה בערר דרשה מעורך דינו של תור לחזור בו מן הערר. כשהתעקש עו"ד דורון ניר-צבי שלא לחזור בו, הטיחה בו השופטת כהאי-לישנא: "סלע תור הוא ראש הפירמידה! השב"כ הציג לי את מלוא התמונה עליו ואתה מבקש לשחררו?" כאמור, יומיים אח"כ שוחרר סלע תור חפשי ומאושר וללא כתב אישום.
כן, כך נוהג שירות ביטחון כללי במדינת ישראל, ממציא מידעים, מפברק ראיות ומהלך אימים על בתי המשפט בסיפורי זוועה על ראש פירמידה, ובמקרה שלי: על "מוח" ו"רוח חיה".
לכך כבר התרגלנו, וכולנו יודעים מיהם אנשי המחלקה היהודית. אולם הסימביוזה שנוצרה בין השב"כ לבין בתי המשפט, היא-היא המסוכנת. כי אם זהו המצב ובתי המשפט בישראל, במקום לשמש כזרוע ביקורתית וכפה לעצור מנהלי אשר אינו יודע מהן הראיות נגדו ומה אומרים עליו בחדרי חדרים, משמשים כחותמת גומי וכעלה תאנה לשקרים והמצאות.
ואנחנו אנה נפנה??
|
| תאריך:
|
06/02/2004
|
|
|
עודכן:
|
06/02/2004
|
|
נועם פדרמן
|
|
שמעון פרס גדול המדינאים החיים כיום בעולם, אדם עם יכולות וכישורים מדהימים, לא יודע - אולי הוא לא רוצה, אולי הוא לא מסוגל - לסיים יפה, בכבוד, את הקריירה הפוליטית-מדינית העשירה לאין-קץ שלו.
|
|
|
|
|
מאז שהודיע ראש הממשלה, אריאל שרון, על כוונתו ליישם את תוכנית ההינתקות - הכוללת פינוי 17 ישובים והתנחלויות, הפך שרון לאיש המותקף במדינה: הן מימין והן משמאל. במיוחד מצד הקיצוניים שבהן.
|
|
|
|
|
אנו מקיצים כרגע מחלום בלהות מוזר שהידביר והימם את תודעתנו, ולרגע, רק לרגע, התחלנו גם אנו להאמין אולי שחושינו הטבעיים היטעו אותנו ויש אולי מידה של ממשות בלהג השמאל הקיצוני שניחת על אוזנינו מכל כוון אפשרי: זאת עם הצטרפות האיחוד האירופי לעמדת ארה"ב, גרמנייה ובריטניה לפיה אין כלל מקום לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג בנושא גדר ההפרדה.
|
|
|
|
|
כל מי שעוסק בנושא בעיותיה של האוכלוסייה הבדווית בנגב והפתרונות הקרקעיים הדרושים לה חייב, ראשית לכל, להבין אל נכון את המושג הבסיסי, היסודי, הבעייתי, הקרוי "בדווים". קימת אי-הבנה בסיסית של השאלה מיהו או מהו בדווי. ההגדרה הראשונה של המונח "בדווים" מיוחסת לחלק מהחוקרים, בעיקר אנשים הקשורים למימסד הישראלי, המתארים את הבדווים כקבוצה אתנית. ההגדרה השנייה, הנכונה יותר לדעתי, היא שיוך על-פי אורח החיים. כל אחד מאיתנו שיבחר לגור במדבר הוא בדווי - וכלל אין זה חשוב אם הוא מוסלמי, נוצרי, יהודי אנגלוסקסי או מזרחי. מטעמים של פוליטיקה פנימית החליטה מדינת ישראל להגדיר את הבדווים על-פי השיטות שהיו נהוגות בימי המנדט הבריטי לפיהן, כיוון שהבדווים הם מוסלמים הרי הם חלק מהמיעוט הערבי, ועל כן הגדרתם חייבת להיות "ערבים".
|
|
|
|
|
רבות נכתב עד כה על אודות "הסכנה הדמוגרפית" - נכון יותר לכנות מצב זה "סיכון" ולא "סכנה" - בין אם על-ידי פובליציסטים, מקצועיים או אף חובבים, ובין על-ידי אנשי אקדמיה שצירפו לכתביהם גרפים וטבלאות, אולי כדי לתת צביון מדעי לתוכן מאמריהם.
|
|
|
|
|
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
