משבר האירו, אירופה וההשלכות על ישראל

המשבר הפיננסי הפוקד את אירופה מעלה שאלות כלכליות ופוליטיות לדיון, כגון השפעת המשבר על האיחוד האירופי ככלל והיחסים בין המדינות באיחוד בפרט, כמו-גם השפעות אפשריות על ישראל. ה-EMU, האיחוד המוניטרי האירופי, איננו רק פרויקט כלכלי המיועד להשגת צמיחה כלכלית, אלא בראש ובראשונה פרויקט פוליטי התורם לקידום והעמקת האינטגרציה האירופית ומעמדו של האיחוד בזירה הבינלאומית.

גרמניה, המעצמה הכלכלית המובילה באירופה, הצטרפה אל הפרויקט הזה, מלכתחילה משיקולים פוליטיים הקשורים לקידום והעמקת האיחוד האירופי בכללותו ומעמדה שלה בתוכו (לדוגמה, רבים טוענים כי ההסכמה לאיחוד המוניטרי היה המטבע בו שילמה גרמניה על הסכמת האיחוד בכלל וצרפת בפרט לאיחוד גרמניה), וזאת למרות מחירים כלכליים פוטנציאליים כגון אלו שגרמניה נדרשת אליהם כיום. למעשה, מדינה חזקה כלכלית הנוהגת, לרוב, באחריות פיסקאלית, עלולה לשם מחירים כלכליים כאשר היא מצטרפת לאיחוד מוניארי עם מדינות חלשות ממנה כלכלית שאינן שומרות באותה מידה על מדיניות פיסקאלית אחראית. גרמניה מאבדת את האוטונומיה שלה בתחום המדיניות המוניטרית, עלולה לסבול מאינפלציה ואי-וודאות כלכלית רבה, וכפי שאנו רואים, עלולה אף להידרש להושיט עזרה כלכלית למדינות חלשות ממנה כלכלית באיחוד המוניטרי.

מדינות כגון יוון, ספרד או פורטוגל נהנות מיציבות כלכלית (הסכנה לאינפלציה יורדת והוודאות הכלכלית עולה), ולמעשה, הן זוכות בערבות כלכלית של מדינות חזקות מהן, כפי שהוכיח המשבר הנוכחי. עם זאת, האיחוד המוניטרי הוא גם אמצעי המניב רווחים פוליטיים עבור המדינות החזקות. האיחוד האירופי בכלל והאיחוד המוניטרי בפרט משמשים כ"מכפיל כוח" בזירה בינלאומית עבור המדינות המרכזיות שחברות בהן. האיחוד המוניטרי (בנוסף לשלל מרכיבים אחרים) מפתה מדינות רבות לשאוף להצטרף לאיחוד ולעבור את הרפורמות הכלכליות, הפוליטיות הדרושות לכך. עבור המדינות החזקות, העמקת האינטגרציה האירופית מהווה צינור להשפעה פוליטית וכלכלית וגם, לרוב, מפתח ליציבות פוליטית, כלכלית ואף ביטחונית הן באיחוד והן בסביבתו.

קשה לדמיין כל שינוי הקשור באיחוד המוניטרי ללא שלל השלכות פוליטיות החורגות משמעותית ממטבע האירו והחברות בגוש האירו לבדם. חשוב לציין שאין כל אפשרות חוקית להוציא חברה משורות האיחוד המוניטרי (ולמעשה גם מן האיחוד האירופי) ובוודאי שאין כל מנגנון קבוע לכך. למרות שורת הדרישות הרשמיות (היקף חוב יחסית לתוצר, שיעור גרעון ממשלתי ושיעור האינפלציה) המחמירות מחברות האיחוד המוניטרי, אין כל אמצעי אפקטיבי לאכיפת ביצוע הדרישות האלה. למעשה, אפילו גרמניה בעצמה חורגת מדרישות אלו.

כל ניסיון להוציא את יוון מן האיחוד המוניטרי ייתקל בהתנגדות של מדינות רבות, שיחששו שהן הבאות בתור. יתרה מכך, יש לשער, שמהלך כזה ישפיע על כלל תהליכי האינטגרציה האירופית ויסיגם לאחור. עם זאת, סביר שלאחר שוך המשבר, ייעשה מאמץ של מדינות אירופה - ובעיקר של גרמניה - להכניס שינויים באופן התנהלות האיחוד המוניטרי, במטרה למנוע משבר נוסף. סביר להניח כי יחמירו משמעותית עם מועמדות חדשות להצטרפות לאיחוד המוניטרי.

למרות המשברים במדינות נוספות מעבר ליוון, כגון: פורטוגל, ספרד, אירלנד ואף איטליה ובריטניה, דומה כי מדינות אלו עדיין נמצאות בשלב בו צעדים כלכליים נמרצים יכולים למנוע משבר ולהעלות אותן על מסלול שיקל עליהן לעמוד בחובותיהן. יתרה מכך, ההתגייסות הכללית של מנהיגי האיחוד וקרן המטבע לתמיכה במטבע האירו, כפי שבאה לידי ביטוי בסוף השבוע האחרון מקטינה מאוד את הסיכוי "להידבקות" של מדינות נוספות במשבר היווני.

לעומת זאת, קיים ספק לגבי יכולתה של יוון לבצע רפורמה כלכלית מהותית ולפרוע את חובותיה. הסיוע ליוון שצפוי להינתן על-ידי האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית, הוא למעשה הלוואות או ערבויות להלוואות המאפשרות מתן אשראי זול ליוון, דבר שיאפשר לה למחזר את חובה ולדחות את תאריכי הפירעון, עד שהצעדים הכלכליים (כדוגמת קיצוצים משמעותיים בתקציבה, במשכורות, בפנסיות, העלאת גיל הפרישה לפנסיה ועוד) שהיא אמורה לנקוט יבואו לידי ביטוי. קיים חשש כבד שיוון תתקשה מאד ליישם את הרפורמות הללו, וגם אם תצליח ליישמן ברמה כזו או אחרת, היא תתקשה לפרוע את חובה. משמעות הדבר היא שחבילת הסיוע שניתנה ליוון רחוקה מסיום המשבר. הצל היווני הגדול עלול להמשיך להעיב על האירו, ולעודד ספקולנטים להמר כנגדו. יתכן כי מוצא אפשרי יהיה הוצאת יוון בהסכמה מן האיחוד המוניטרי בתמורה לחבילת סיוע כלכלית. העלות (במובנה הרחב) - עבור גרמניה ומדינות אחרות - של המשך תמיכה באירו כאשר יוון חברה באיחוד המוניטרי עשויה להיות גבוהה בהרבה ממתן חבילת סיוע ממשי (לא רק הלוואות זולות) ליוון באופן חד-פעמי.

המשבר, בשלב זה, אינו משפיע על הכלכלה הישראלית באופן מהותי. עם זאת, היקף סחר החוץ בתמ"ג הישראלי הוא גבוה במיוחד באופן יחסי. חלק גדול מן היצוא הישראלי הוא לאירופה (סך היצוא הישראלי בשנת 2009 עמד על כ-48 מיליארד דולר, שמתוכם כ-12.4 מיליארד דולר מיועד למדינות האיחוד האירופי). כלכלת יוון היא קטנה מאוד יחסית לסך הגוש ולכן ההשפעה הישירה של המשבר ביוון על ישראל היא זניחה (היצוא הישראלי אליה עמד על כ-300 מיליון דולר בשנת 2009). עם זאת, לשורה של גורמים אחרים תיתכן השפעה שלילית (במיוחד אם המשבר ימשך לאורך זמן): אי-וודאות בשווקים (פוגעת בצמיחה כלכלית ובהיקף ההשקעה), ירידת ערכו של האירו מקטינה את כדאיות היצוא לגוש האירו ומעלה את כדאיות היבוא (פגיעה בתוצר הישראלי ובמאזן המסחרי), אי-יציבות של שערי החליפין, צמיחה נמוכה ודחיית היציאה מן המשבר הכלכלי באירופה (תשפיע על היקף היצוא הישראלי) וצעדי צנע שונים ברחבי אירופה כדי להימנע ממשבר נוסף במדינות אחרות גם כן יפגעו בצמיחה.

לפיכך, המשך המשבר ביוון בפרט ובאירופה בכלל לאורך זמן (כאמור, מצב זה לא מחויב המציאות) יכול לפגוע ביצוא ובתוצר הישראלי. יכולתה של הכלכלה הישראלית להתמודד עם האתגר בטווח הקצר היא מוגבלת. מן הסתם, אין לישראל כל השפעה על הנעשה באירופה בנוגע למשבר. הסכמי הסחר עליהם ישראל חתומה יקשו על ניסיון ממשלתי להשפיע מהותית ומיידית באופן יזום על מבנה היצוא הישראלי, קרי ניסיון להפנות יצואנים, המתקשים לייצא לאירופה, ליעדים אחרים כגון מזרח אסיה כפיצוי וכך להקטין את השפעת המשבר על ישראל. עם זאת, בטווח הקצר יכול בנק ישראל להתערב במסחר, בדומה להתערבותו במסחר בדולר, על-מנת לתמוך בשער האירו, וזאת על-ידי רכישת אירו תמורת שקלים. זהו פתרון חלקי, אך פתרון שאומץ על-ידי בנק ישראל לשם התמודדות עם ירידת ערכו של הדולר. בטווח ארוך יותר יכולה מדינת ישראל להמשיך ולקדם ביתר שאת הסכמי סחר חופשי, כמו-גם שיפור הסכמים קיימים, עם מדינות רבות ככל האפשר.

חשוב לציין כי המשק הישראלי בריא באופן יחסי ומתמודד עם המשבר טוב יותר מכלכלות גדולות וחזקות ממנו. הימשכות המשבר תתמרץ את היצואנים הישראלים לחדור לשווקים חדשים ולפזר סיכונים. היקף הבעיה יחייב את המעצמות הכלכליות באירופה ובעולם להתמודד עמו במלוא החריפות, כפי שהחלו כבר לעשות, למרות הקשיים הפוליטיים הכרוכים בכך. האיחוד המוניטרי בפרט והאיחוד האירופי בכללותו הינם פרויקטים גדולים וחשובים מדי מכדי שיאפשרו להם להינזק משמעותית על-ידי משבר במדינה כמו יוון.