חג השבועות היווה הזדמנות נוספת לגאווה ישראל. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה לרגל החג נתונים מחמיאים על הפקת החלב וצריכת מוצרי החלב בישראל. כמות התפוקה הכוללת של חלב בישראל (בקר, צאן ועיזים) בשנת 2009 נאמדה בכ-1.3 מיליארד ליטר והפרה הישראלית עדיין נחשבת למצטיינת בתפוקת החלב.
בשנת 2008, תנובה ממוצעת של פרה ישראלית (11,292 ליטר לשנה) הייתה כמעט כפולה מזו של פרה במדינות האיחוד האירופי (5,918 ליטר) וגדולה מבהרבה תנובת פרה ממוצעת בארה"ב העומדת על 9,053 ליטר.
הישגים מרשימים לכל הדיעות, אך בעת בעת מעצימים את הויכוח בין מצדדי צריכת החלב לבין המתנגדים אשר מגובה במחקרים רפואיים המוכילים דבר והיפוכו. בעיון במחקרים ניתן למצוא שחלב מעודד התפתחות סרטן ומונע התפתחות סרטן. הציבור נבוך ושבע כבר מעודף מחקרים רפואיים, שחלקם נגועים בשיקולים מסחריים ואחרים אידיאולוגיים המטים את מסקנותיו.
בעת שעיינתי במחקרים רבים בנושא צדה את עיני שאלת-תם שעלתה. מדוע בעצם זקוק האדם לצריכת מוצרי חלב? כל היונקים האחרים נגמלים מהחלב בגיל צעיר ולא חוזרים עוד לצרוך חלב. במה אפוא שונה האדם בעניין זה משאר היונקים? ומעבר לכך, סוגית הפקת החלב המגיעה ההופכת את הפרות ל"מכונות" מעוררת שאלות באשר לזכויות בעלי החיים, אשר נרמסות תחת גלגלי תעשיית המזון וחוסר העניין של ציבור הצרכנים.
עמותת "
אנונימוס" פועלת לקידום זכויות בעלי-חיים ובאתר האינטרנט שלה ניתן למצוא מידע רב, כולל תיעוד מצמרר על דרך הטיפול בבעלי החיים. את טור השבוע אקדיש לעבודה החשובה של העמותה בעניין זה, ואביא את עיקרי המימצאים של העמותה בנוגע ל"מכונות" לייצור חלב (המציאות המתוארת דומה גם בקנדה):
"על עטיניה של "פרה חולבת" בישראל לוחצים מדי יום 30-50 ליטר חלב. עד לפני עשורים ספורים הניבה פרה מקומית לא יותר משמונה ליטר חלב ביממה. עיקר השינוי נובע מברירה מלאכותית לתנובה גבוהה, שנערכה מבלי שהותאם גופה של הפרה להתמודד עם כמויות החלב העצומות. כתוצאה מכך סובלות הפרות מצליעה, והעטינים צונחים בהדרגה. כאשר נוצר מגע ישיר בין הפטמות לבין הזוהמה השוררת ברפת, מתפתחות מחלות ודלקות עטין כרוניות. הדלקות מאופיינות בחום, נפיחות, אודם וכאב, והן עלולות להתפתח לבצקות. עטין שנפגע בזיהום תוך-עטיני מפתח רקמת צלקת, הגורמת לגדילה נוספת שלו. חלק העטין הפגוע אינו נרפא, ועד סוף חייה תסבול הפרה מכאבים במקום.
"חליבת פרות בישראל מתבצעת באופן ממוכן לחלוטין. לעטיני הפרה מוצמדת משאבת ואקום חזקה, הגורמת כאב והפוגעת ברקמת העטין. 400-500 ליטרים דם צריכים לזרום בעטין כדי שיופק מהפרה ליטר אחד של חלב. הלחץ העצום על כלי-הדם בעטין בעת החליבה גורם לעתים לקריעת כלי-דם. את כמויות החלב הגדולות ביותר חולבים מן הפרה בחודש השלישי לאחר ההמלטה, אז מוציאה הפרה יותר אנרגיה משהיא מסוגלת לקלוט. הואיל ויכולתה לייצר עולה על יכולתה לעכל את מזונה - היא נחלשת, מצבה הגופני מידרדר, ואז מעברים אותה שוב.
"במאמציהם להגביר את תנובת החלב של הפרות, מנסים הרפתנים להעלות את מספר החליבות ביממה. בישראל נהוגות כיום שלוש חליבות ביממה, אולם המגמה היא להגביר את התכיפות. עבור הפרות, הגברת התכיפות היא מקור לכאבים. הסבל מתחיל עם ההליכה למכון-החליבה; רוב הפרות, שעטיניהן "מתפוצצים" מרוב חלב, נדחקות בפתח מכון-החליבה זו אל זו, כדי להיחלב ראשונות ולהקל על העומס והכאבים. לעתים דרוש כוח כדי לדרבן פרות, הסובלות מכאבים והמתקשות ללכת, לנוע ולהצטופף בחצר צרה בכניסה למכון-החליבה. הזירוז מתבצע במקרים רבים באמצעות מכות, מקלות ושוקים חשמליים.
"אף על-פי שתוחלת חייה הטבעית של הפרה עולה על 20 שנה, מתות פרות רבות באפיסת כוחות כעבור שנים ספורות. שגרת העיבורים האינטנסיבית, תכיפות החליבות, הדלקות, הצליעות ואפילו הקושי לשאת את משקל גופן, מכריעים אותן. המצוקה התמידית שבה הן שרויות מוסיפה על המעמסה הפיזית. חלק מן הפרות, שרגליהן נחלשו מאוד, קורסות תחת משקל עטיניהן. החולשה נובעת ממחסור בסידן, הנגרם הן בשל השקעתו בחלב הרב שנתבעת הפרה לייצר והן בשל השימוש בהורמונים, הגורם ל"בריחת סידן". פרות אלו אינן מסוגלות לקום ולצעוד. על-פי רוב הן מפונות בדרך הקלה, הזולה והאכזרית ביותר. יש הגוררים אותן על הקרקע לאחר שנקשרו בשרשרת לרכב ממונע, או דוחפים אותן על-ידי כף טרקטור או מלגזה. שיטות אלה גורמות לפציעות ולחבלות חמורות כתוצאה מן השפשוף בקרקע, לקרעים ברצועות ואף לשבירת עצמות."
דברים שכדאי לדעת.
