חדל קשקשת ברשת!

אין לעג לריש גדול מזה! מדהים כיצד אנשים שמצטיירים כנבונים מצליחים להוציא מפיהם מרגליות אטומות וחסרות-תוכן. "הגיע הזמן להודות שהמצור על עזה לאחר ארבע שנים לא עובד" היה לחזון נפרץ מאז התגלגלות האירועים המצערים. קולות של כמה פרשנים "בעלי ידע רב" בביטחון בארץ ובניכר הרעיפו לכל עבר את משנתם הפוליטית שיש לחשוב על המשך המצור הקלוקל. היטיב לעשות אחד הכתבים של רשת CNN בראיון עם שגריר ישראל בארה"ב מייקל אורן, באומרו "שהבעיה איננה המשט והפעולה הטרגית, אלא המצור על עזה. המצור הוא לא על ממשלת חמאס אלא על מיליון וחצי אנשים". בימי חלדי לא שמעתי טיעון אווילי יותר ממה שטען הכתב האומלל. הרי ברור שכאשר ארה"ב מפעילה סנקציות על צפון קוריאה וקובה היא דואגת שרק פידל קסטרו יסבול ושלא יקבל את מנת הסיגרים שלו, וכמובן שקים ג'ונג איל ירגיש את נחת זרועה ולא יקבל עוד זוג נעליים לאוסף המפורסם שלו. הרי ברור שאזרחי המדינות ייהנו מכל הטוב שמציע המערב הנאור, הכולל נעלי נייק בעשר דולר, מקדולנד מוגדל רק בשקל תשעים והופעות של מיטב הזמרים המזדקנים משנות השבעים.

כמובן שאל לנו לשכוח שהסנקציות שמועצת הביטחון מעוניינת להטיל על ידידתנו הקרובה מצפון מזרח, הלא היא אירן, הם רק כנגד אחמדינג'אד והאייתולות מסבירי הפנים. כמובן שהעם האירני לא יסבול מסנקציות, כי הרי העולם ההומני ידאג שהסנקציות לא יפגעו בעם האירני הגאה, אלא רק כנגד גינוני הנהגה האירנים, בכללם איסור על הכנסת גלביות, טורבנים וסרטים של קוונטין טרנטינו. המצור על עזה הוא חוקי על-פי כל קנה מידה של החוק הבינלאומי, כנגד ישות עוינת המסכנת את שלומה וביטחונה של מדינה אחרת. הבעיה היחידה כאן שמי שמיישם את החוק הבינלאומי הינה מדינת היהודים, קרי ישראל.

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שריבונותה נפגעת חדשות לבקרים על-ידי ארגון הטרור והסמי-פוליטי ע"ע חמאס. לישראל יש זכות מלאה לצור ולפקח על מעבר הסחורות לעזה ולמנוע ככל שניתן כל הספקה רצופה של סחורות פנימה והחוצה מרצועת עזה. יתרה מזאת, ישראל מספקת סיוע הומניטרי בסיסי לרצועת עזה וכל ההבל והגבבה המשווים לרצועת עזה מקום בו מתרחש אסון הומאניטרי חסר-רחמים הם שקר וכזב. הקהילה הבינלאומית מעדיפה להתמוגג מול "הסבל" של התושבים העזתים, שנגרם לא על-ידי ישראל אלא על-ידי החמאס, המעדיף כמו כל מדינות ערב לקדם את הסבל הפלשתיני שמצטלם הרבה יותר טוב מאשר שיפור תנאי המחייה של מיליוני הפלשתינים בתוך ומחוץ לתחומי הרשות הפלשתינית.

טענה מוזרה אף יותר נשמעה דווקא במחוזות ארצנו, על-ידי אנשי שמאל ושמאלה מהם, הטוענים שהמצור נכשל ויש להפסיקו לאלתר. "החמאס מצליח עדיין להתחמש ואסונות דוגמת המשט יהיו ליותר ויותר שכיחים". אפשר להמשיל טענה זו לכל ענישה פלילית באשר היא, הרי העונש על רצח הינו מאסר עולם או אף מוות בחלק לא מבוטל ממדינות העולם. על כן, אפשר לומר שאין טעם לשים את אותם רוצחים בכלא מכיוון שבני אדם עדיין רוצחים וזה לא יעיל להשאיר אותם שנים ארוכות נעולים מאחורי סורג ובריח. המצור על עזה מאפשר מרקם חיים "סביל" המכיל בתוכו את המאבק בטרור, זאת לעומת שינוי הסטטוס קוו העגום גם ככה, אשר כתוצאה מביטול "המצור" יכנסו כל יום ביומו ספינות מזוינות במיטב הנשק הרוסי והאירני שכסף יכול לקנות.

טענת קושרי הכתרים שכישלון המצור נובע גם מאי-השבתו של החייל גלעד שליט, הלכה למעשה שמה לאל כל ניסיון לנטרל כל איום באשר הוא איום מכיוון שזה לא הביא לתוצאה הרצויה. זו לא השאלה, השאלה היא האם הסרת המצור תשרת טוב יותר את בטחון המדינה ותגדיל את הסיכוי להחזרת שליט. התשובה של כל בר דעת אמור להבין שכמובן שלא! מדינת ישראל צריכה לשמר את המצור כל עוד החמאס פועל כנגד ריבונותה של ישראל ומחזיק בחייל ישראלי המוחזק בתנאים מכפירים. כל ניסיון לבטל את המצור הינו פרס וניצחון לאיסלאם הקיצוני ולארגון החמאס בפרט. אגב, קיימת מדינה קטנה ולא ידועה כל-כך, שלה גם גבול עם רצועת עזה, שלא עשתה צעדים מרובים להסיר את המצור, קוראים לה מצרים, כמה נוח לעולם לשכוח עובדה זו, הרי ברור, הדמוקרטיה הישראלית קלה הרבה יותר לניגוח מהדמוקרטיה המצרית!

צריך להודות, טורקיה איננה עוד ידידה של מדינת ישראל. "טוב מעט בצדקה מרוב תבואות ללא משפט" (משלי טז'), הציטוט מהתנ"ך מסמל לתומי יותר מכל את הצביעות של ידידתנו עד לא מכבר טורקיה. גם אם בצדקה עסקו חברינו הטורקים, פשע הוא לעשות צדקה המושגת בדרך קלוקלת, שפירושה פגיעה בברית עם ישראל ובריבונותה. לאחר אין-ספור התרפסויות והתחנפויות של מדינאי ישראל כלפי שוחרי השלום היושבים באיסטנבול, הבה נודה, טורקיה הינה אויב מדיני מר לישראל.

ויתרנו על התבטאויות ראש הממשלה הטורקי רג'יפ ארדואן, שישראל "ביצעה טבח בפלשתינים" במהלך מבצע עופרת יצוקה, אפילו ויתרנו על ההשפלה שעבר נשיא המדינה פרס בוועידה הכלכלית בדבוס על-ידי אותו ארדואן, התנצלנו מאות פעמים על "השפלת" השגריר הטורקי על-ידי סגן שר החוץ דני אילון, וכמובן שהבלגנו על התמיכה והחסות שפרסה ממשלת טורקיה על משט "השלום", אבל עד כאן!

טורקיה הפכה להיות הטוקבקיסטית המיליטנטית ביותר כנגד כל פעולה של ישראל, אפילו יותר מאויבותינו וגרורותיהן במזרח התיכון. שר החוץ הטורקי אחמט דבוטוגלו, התבטא בחריפות בכינוס מועצת הביטחון, שלכינוסה קראה מי אם לא טורקיה, ואמר "פעילים הומניטריים רבים חוזרים היום בארונות קבורה לביתם, ידי ישראל מגואלות בדם". ראש הממשלה הטורקי רג'יפ ארדואן כמובן שלא נשאר חייב, ואמר "טבח הדמים הזה שבוצע על-ידי ישראל על ספינות שנשאו סיוע הומניטרי לעזה ראוי לגינוי. הפשיטה הינה התקפה על חוק הבינלאומי, המצפון ושלום העולם. פעם נוספת הם הראו לעולם כי הם יודעים כמה הם טובים בהריגת אנשים. ישראל לא יכולה בשום אופן לתת לגיטימציה למעשיה, ולא יכולה לשטוף את הדם מידיה".

עצוב לראות כיצד מדינה, שבן-גוריון בראשית המדינה, ראה בה יעד אסטרטגי ראשון במעלתו לנטיעת יתד במזרח תיכון מוסלמי עוין, הופכת למדינה סוררת המנגחת ומתריסה כנגד ישראל. טורקיה יש לומר, איננה ידידה עוד ולכן על ישראל להתנהג בהתאם. ישראל חייבת לייצר הרתעה מול טורקיה ולחזק עת עוצמתה המדינית מולה. על ישראל לפנות לברית נאט"ו ולקבול בפעולות המתלהמות שמבצעת הממשלה הטורקית כנגדה, יש לתמוך ללא סייג בהכרה של השואה הארמנית בכל אשר נפנה, להראות תמיכה בזכותם של הכורדים להגדרה עצמית ככל העמים, לגרום לביטול חוזים ביטחוניים וכלכליים עם מדינות העולם וישראל בפרט, להשפיע על קשרי החוץ הכלכליים והביטחוניים של טורקיה ולבטא את מורת רוחה של ישראל מכניסה אפשרית של טורקיה לאיחוד האירופאי, בצוק העיתים הנוכחי על ישראל לחשוב להפוך לאימפריית פיסטוקים רק כדי לנגח ולנכס תוצר מקומי מכניס מאוד לכלכלה הטורקית.

באין מוצא על ישראל, ובשיא הרצינות, להפוך לאימפריית פיסטוקים רק כדי לנגח ולנכס תוצר מקומי מכניס מאוד לכלכלה הטורקית. "הרוצה בשלום התכוננן למלחמה" אמרו הרומאים ואכן מלחמה דיפלומטית עומדת בפיתחנו. כל מלחכי הפנכה המעוניינים להסדיר את היחסים בין שתי המדינות בדרכי נועם ושוב להתרפס בפני ממשלה טורקית עוינת, מוזמנים לנסוע להפגנות "התמיכה" בישראל באנקרה ובאיסטנבול אין ספק שיתקבלו בקול תרועה וסתירה. טורקיה היא נכון להיום אויב של מדינת ישראל ויפה שנבין זאת שעה אחת קודם!

כל המבצעים הצבאיים הגדולים בהיסטוריה האנושית גררו הצלחות גדולות ובצידן כישלונות צורמים ולהפך. על בסיס הנחה זו ניתן לראות איך מלחמת ששת הימים על 800 חלליה, הינה הניצחון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל ומאידך כיצד מלחמת לבנון השנייה, עם אלפי הבדלות כמובן, על 119 חלליה וחודש של לחימה, נחשבת לכישלון חרוץ בתודעה הישראלית.

אנו מצויים בעידן התודעה הרשתית, כאשר תקשורת ההמונים הפכה להיות מרכיב עיקרי במלחמה או לחימה לצד המונחים הידועים, התקפה והגנה. ההכרעה עוברת מהמצב הגשמי והחומרי של השמדת האויב או נטרולו לעולם שכולו טוב במרחב הווירטואלי. ברוכים הבאים לעולם התוודעות הלאומיות המנותבות על-ידי התקשורת הממוסדת והחברתית. עידן המידע טומן בחובו את היכולת של כל איש ואישה להשפיע על איך ישראל תופסת את עצמה וכיצד היא תראה מסביב לגלובוס. מבחינה אסטרטגית ישראל עשתה נכון שהחליטה להשתלט על האוניות ולהראות את היכולות של חייליה להתמודד עם משטי הפרובוקציה.

עם הטקטיקה אכן אפשר להתווכח, נכון היה כשל מודיעיני, נכון הייתה טעות להכניס את החיילים חמושים תחילה בכדורי צבע לתוך גוב אריות איסלאמי קיצוני ונכון שאולי היו דרכים אחרות לנטרל את הספינה. כל חכמי הבדיעבד ולאחר מעשה יכולים להפסיק לצקצק לשונם ולראות שבמבחן התוצאה ישראל הצליחה לעצור את המשט ולצלם את הברוטליות של "אנשי השלום" כנגד אנשי הדממה שלנו.

ההסברה הינה הכלי והנשק החשוב ופה צריכים כל ברי הדעת בישראל לפעול בכל אשר יוכלו ולפרסם את האמת של צדקתנו ויותר חשוב של חוכמתנו. צריך לצאת להפגין לרחובות, לכתוב בבלוגים או ברשתות החברתיות, לדבר עם התקשורת זרה, לשלוח מיילים לחברי פרלמנט ברחבי העולם והכי חשוב להמחיש את החוסן הלאומי של תושבי ישראל ללא קשר של ימין ושמאל. ההסברה של ישראל נמצאת בנחיתות משוועת, לעומת רשתות התקשורת הערביות, המוסלמיות והליברליות הקיצוניות המורעפות במיליארדים של דולרים מנסיכויות המפרץ.

היכולת להסביר את ישראל היא כטיפה בים של זורקי סרה ומרה אנטישמים, שהעובדות לא יבלבלו אותם מלהמשיך במסע השקר. צריך לחשוב מחוץ לקופסא ולשנע מערכת הסברה מסיבית הכוללת אנשי אקדמיה, ציבור וביטחון שבעת קריאה יפעלו בכל הדרכים האפשרויות כדי להעביר את המסר והאמת על אירועים מעין אלו. אל לנו לנוח על זרי הדפנה עד יעבור זעם או עד המשבר הבא, ההכרעה עברה למימד התודעה והתודעה מין הראוי שתתוחזק על-ידי טובי בניו ובנותיו של העם היהודי. חייבים להראות אחדות, לא לקרוא לערוף את ראשיהם של מנהיגינו, לחבק את חיילנו ולהראות לכל מלעיזינו שאנו על המפה ונשאר על המפה.