הפיגוע בדרום הר חברון: אני לא מופתע

עברו אומנם חמש שנים ונראה שדבר לא השתנה. לא בג"צ ולא בצלם הם אלה שהחליטו לפתוח את ציר 60 לתנועת רכבים פלשתינים, אלא הממשלה, שממשיכה לתת מחוות ולקבל... מה בעצם אנחנו מקבלים?

בקדנציה הקודמת שלו טבע בנימין נתניהו את עקרונותיו במשא-ומתן מול הפלשתינים במשפט אחד: "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו". עברו מאז למעלה מעשר שנים ונתניהו ירש משרון ומאולמרט את חמאסטן מדרום, את גלעד שליט שבוי ואת המצור על עזה.

רבים בתקשורת נוטים לבקר את נתניהו על כך שהוא אינו מנסה לעשות דבר אלא רק להעביר את הזמן - לקרוץ לימין, להקפיא בשביל השמאל, לשכנע את פרס שהוא כנה, להתפרס בפני אובמה ובסופו של דבר לשמר את הקיים. במהלך הקמפיין האחרון שלו לראשות הממשלה הוא הכריז כי המדיניות תשתנה.

היא השתנתה. אין מדיניות. ככה מגיעים למצב בו העולם לוחץ ולוחץ, ואפילו כשברור לכל העולם שאוניית ה"מרמרה" הייתה מלאה בכוונות זדון ולא בכוונות שלום, עדיין הסגר על עזה מוסר אט-אט. ומי זוכר למה בכלל התחלנו אותו?

ההינתקות אמורה להיות מוחלטת. איני סבור שהיציאה מחבל עזה הייתה טובה, אבל אם יצאנו אז צריך לעשות את זה כראוי: ניתוק מוחלט, בלי לממן, לכלכל, לפרנס או לתמוך בשום צורה שהיא בפלשתינים. אם מישהו רוצה מדינה פלשתינית, הרי לו מדינת עזה.

וכמובן, איך אפשר לשכוח, גלעד עדיין חי...