ברישא חשוב לציין כי אינני מכיר מישהו במדינה שאינו רוצה לראות את גלעד שליט בבית, מהר ככל האפשר, וראוי שיהיה כך. ובאותה נשימה של הרישא, חשוב גם להבהיר ולהדגיש את העובדה כי ראש הממשלה ושר הביטחון הם ראש הממשלה ושר הביטחון של
כל (דגש על כל) אזרחי ישראל, בתוכם
גם של גלעד שליט. שניהם מחויבים בתפקידם לביטחון של כולנו, גם של אלה שלא בחרו בהם. ובכדי למנוע כל ספק, ראוי להיאמר כי ראש הממשלה ושר הביטחון בתפקידם
אינם מחויבים
אך ורק לגלעד שליט אלא
גם, כאמור, לגלעד שליט. זהו הבסיס המהותי שחייב להיות בוויכוח הציבורי הפתוח לשחרור החייל השבוי.
נוסחת העסקה בתוקף תפקידם בעניין בו אנו עוסקים, יש להניח שראש הממשלה ושר הביטחון מתמודדים גם בתמצית הנוסחה ואו המשוואה הבאה:
"שחרור גלעד שליט = 70 הרוגים ישראלים אחרים חדשים". ומהיכן המספר 70? לצורך הוויכוח, נחליפו באות X. ואז נשאלת השאלה מה הערך שניתן ל-X? האם 70 או 50 לוויות נוספות של ישראלים, הן שווה-ערך ראוי לשחרורו של גלעד שליט? ויותר מכך, האם ה-X משמעותו רק הרוגים? האם יש בו גם מאזן אסטרטגי? האם יש בו נזק הפיך או נזק בלתי הפיך בתכנון לטווח ארוך בלוחמה בטרור? מה הקשר בין שחרור המטכ"ל החמאסי לבין מוטיבציה בגיוס של חיילים לצה"ל? היש בו התחשבות בהשתלטות החמאס בגדה? ועוד שאלות נוספות - כולן, לקראת החטיפה הבאה. כולן שאלות החשובות
לכלל אזרחי ישראל, ללא יוצא מהכלל, תרתי משמע.
הנוסחה הנגדית
"בכל מחיר", היא אך ורק בעלת משמעות פוליטית שאין בתוכה תוכן, כמו התמודדות עם כלל הצרכים הביטחוניים המגוונים של מדינת ישראל. משהו מסוג "אחרי המבול".. או "אכול ושתה כי מחר נמות...". זוהי תרבות הפופוליזם שצמחה לה מלמטה, מחלקי העם. שהרי, בתקרית החטיפה של גלעד, נהרגו שני חיילים. הם ומשפחותיהם שילמו את
מלוא המחיר. אין מחיר גבוה מזה. על מחיר זה מבקשים פוליטיקאי
"בכל המחיר" להוסיף עוד 70 ישראלים שישלמו את מלוא המחיר. בין אלה בפוטנציאל שישלמו את מלוא המחיר, נמצא גם אתה, הקורא. את זה אסור לשכוח להם, לפוליטיקאים, לקראת הבחירות הקרובות. כך עובדת הדמוקרטיה.
אין ספק, לו היו אלה פניהם של הפוליטיקאים של שנת 1948, לא הייתה קמה מדינת ישראל. פוליטיקאים אלו דהיום צר מבינתם מלהבין, שאם תמיד נכרע ברך, ניכנע לטרור, נעשה את מה שעשינו תמיד - אז תמיד נגיע לאן שכבר הגענו. אלו התומכים "בכל מחיר" הולכים אחורה, ומתחברים בסופו של דבר לברית המוזרה החדשה הבלתי כתובה בין האיסלאם הקיצוני והשמאל. על כן, כשהם אומרים "בכל מחיר", חובת הוכחה נוספת נופלת עליהם. עליהם להוכיח שהם אינם צועדים במסלול של טלי פחימה והעיתונאי חיים הנגבי. (אין לי ספק, כי אותם פוליטיקאים, אחרי שיקראו את הרשימה הזו, ישנו את הנוסח שלהם לנוסח כמו "למחיר שהוסכם כבר"... רחמנא לצלן.)
המארגנים כשמתבוננים על מעורבות העיתונים - זה "הנפוץ" וזה של "המדינה" - בצעדה, מתברר שהם עושים זאת לכאורה בציניות לתועלתם ולאו-דווקא לתועלתו של גלעד. הם רוכבים, ללא בושה, על הגב, של החייל החטוף גלעד שליט. המשא שלהם "בכל מחיר" כאילו לטובת שחרור גלעד איננו נראה אמיתי. הם מסתכלים על רייטינג, על תפוצה בלי בושה. יש להם אג'נדה נגד ראש הממשלה, אג'נדה נגד שר הביטחון ואג'נדה נגד הממשלה. הכל לגיטימי, אבל לעשות זאת על גב החטוף? גלעד שליט הוא הרכב עבורם. לכאורה נראה כי אין להם אינטרס אמיתי לשחרור גלעד. לכאורה נראה גם שאין להם בשיקול הדעת אינטרס ביטחוני של כלל הציבור. אין ספק, משפחת שליט ראויה לתמיכה איכותית אחרת.
ועוד על המארגנים: לפני כארבע שנים פורסם ברבים כי צפריר רונן ז"ל עשה "כותרות" כשתפס את יואל מרשק, ראש המחלקה למבצעים מיוחדים של ארגון "
שלום עכשיו", ושל התנועה הקיבוצית (הקהילתית), מסתובב בין עצי הזית במטע זיתים של ערבי בשומרון, כשהוא נושא מסור חשמלי. כשהתגלה בקלקלתו, ניסה יואל מרשק לברוח, אבל צפריר וחבריו תפסו אותו ומסרו אותו לידי המשטרה. מרשק טען שלא היה בכוונתו לפגוע בעצים, וש
המסור הוא חלק מהפק"ל אותו הוא נושא באופן קבוע למקרה שיצטרך לקושש זרדים. כך פורסם. אז מדוע ניסה לברוח? ועוד, מדוע "במקום אחר" פורסם כי יואל מרשק הכחיש את הסיפור כולו? מאידך-גיסא, נשאלת השאלה האם גם היום, בצעדה של משפחת שליט, צועד לו ה"מארגן" יואל מרשק עם הפק"ל שלו, המסור החשמלי, שהרי במרחבי הארץ ישנם זרדים לרוב? אין ספק, משפחת שליט במאבקה ראויה לתמיכה איכותית יותר מזו.
חשוב לציין כי ברקע מקרה המסור החשמלי הזה התנהל קמפיין השמאל במימון "מו-זר" שמטרתו הייתה להראות כביכול השחתת מטעי זיתים של ערבים על-ידי ישראלים
מתנחלים. דבר שלא צלח אז במבחן השיפוטי. היום מתנהל לו יואל מרשק כשהוא, מקושש הזרדים, בין ראשי ארגון הצעדה נגד ממשלת ישראל. מה הוא באמת זומם? מהי האג'נדה שלו על גב גלעד שליט? ובאיזה מימון? האם בשליחות התנועה הקיבוצית? האם ידוע למרשק כי בצעדה נגד ממשלת ישראל, בעת ובעונה אחת, ח"כ
אורית נוקד מעוניינת להיות שרת החקלאות הבאה? אין ספק, שמשפחת שליט ובראשה גלעד החטוף ראויים במאבקם לתומכים ולמארגנים מאיכות אחרת.
עצה לנועם שליט מעבר לחלק מהמארגנים שהמסקנות לגביהן ברורות, ראוי להתייחס למסר הצעדה ולתמיכה בו. אם המסר בצעדה הוא נגד ממשלת ישראל, ובעד שחרור "בכל מחיר", הרי ש
אין לתמוך בצעדה. מאידך-גיסא, חייבים להמשיך ולהתמיד במאבק לשחרור גלעד.
המסר הקיים של הצעדה, נגד ראש הממשלה ושר הביטחון, ובעד "בכל מחיר" ואו
"במחיר הקיים" - גורם למושג הסולידריות בתוך העם לקבל מספר משמעויות, סותרות אחת את רעותה, ובכך לפילוג. אשר על כן, המאבק לשחרור גלעד בסופו של דבר יאבד גובה. חבל.
זה הזמן עבור נועם שליט להפיק באופן מיידי לקחים, להפנות את הצעדה, במספר ראשים, באירופה, בארה"ב וכמובן בארץ. לדוגמה: באירופה ובארה"ב מול משרדי הצלב האדום, האו"ם ושגרירויות טורקיה וסוריה. ובארץ - להפגנה מול משרדי השגרירות הטורקית, למשרדי האו"ם, לאונר"א, לצלב האדום, לשגרירות צרפת, לארגוני זכויות האדם, למשרדי
טוני בלייר, למשרדי הקווארטט, ולעוד כהנה אנשים, ארגונים ומוסדות האמונים על זכויות האדם, על זכויות אמנת ז'נבה. כל זאת לתועלתו של גלעד שליט מחד-גיסא, ולדי-קרדיטציה של ארגון הטרור החמאס מאידך-גיסא, אצלם נמצא גלעד. זה הזמן, נועם שליט.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
