ישראל הפכה אור לגויים. החזון התגשם מהר מן הצפוי. בהיעדר שלטון מרכזי בישראל, קיומה של ממשלה על הנייר בלבד, תהליך קבלת החלטות מעוות וקלוקל, כל אלה הביאונו למצב שבישראל מושלות ועדות חקירה ממלכתיות, ועדות בלתי ממלכתיות, ועדות בדיקה, ועדות מייעצות, ועדות שרים, ועדות מומחים וועדות מבקר המדינה. השלטון פשוט משותק, השרים עסוקים בלהכין תיקים עבי-כרס לקראת ועדות החקירה שתבואנה, והמדינה מתנהלת מכוח אינרציה. למען האמת, טוב שכך, כי בכל נושא שהממשלה נוגעת, הצרות הולכות ומתגברות. ומה עושים אז? מקימים ועדת חקירה. האסון הוא שאזרחי ישראל צריכים לשאת בתוצאות.
לפי מיטב ידיעתי, שבהחלט יכולה להיות חסרה, אין מדינה בעולם שהיו בה כל-כך הרבה ועדות חקירה, ומאידך-גיסא, הציבור כה צמא לעוד ועוד. ועדות החקירה הפכו למשיח המתמהמה להגיע. הכל שמים את פעמיהם בדוחות ועדות החקירה, כאילו ניסיון העבר מוכיח, מעל לכל ספק סביר, שהמלצות ועדות החקירה שהיו עד כה יושמו. מעולם לא. מסמך של "מרכז מחקר ומידע" של הכנסת, אשר חובר לבקשתו של הח"כ
עוזי לנדאו (אוקטובר 2003), מנסה לבחון את נושא ועדות החקירה מתוך נקודת מבט השוואתית, היינו המצב במדינות מסוימות שנבחרו כדגם של מדינות שיש בהן מוסד הקרוי ועדות חקירה. בולמוס של ועדות חקירה כמו בישראל אין באף מדינה.
מי שמבקש להיווכח בכך שהמלצות ועדות החקירה, מאז קום המדינה ועד היום, לא יושמו, מוזמן לעשות זאת. בבדיקה מעמיקה של המלצות ועדות החקירה בנושאי ביטחון ומדינאות, התחוור לי שלאחר פרסום דוח זה או אחר, השלטון בישראל לא שינה מאום. ננסה להיעזר בכמה דוגמאות כדי לבסס את טיעוננו.
ועדת אגרנט ועדת אגרנט שבעקבות מלחמת יום הכיפורים, אשר מצאה ליקויים רבים מאוד, הן בצבא והן בקרב הקברניטים, הוציאה תחת ידיה דוח קשה למדי. יהיו חילוקי הדעות אשר יהיו לגבי כתב המינוי של הוועדה וסמכויותיה, ולא פחות מכך מסקנותיה - הרי שבסופו של דבר, בבדיקה מעמיקה של ההמלצות המוסכמות, שום דבר לא יושם. ועדת אגרנט דרשה שינוי מהותי בעבודת הממשלה וגופי הביטחון השונים. כדי להיווכח ששום דבר מהמלצות ועדת אגרנט לא יושם, נא לקרוא פעם נושפת את דוח
ועדת וינוגרד בעקבות מלחמת לבנון השנייה. בהכללה, עם כל ההסתייגויות ממנה, ניתן לקבוע שוועדת וינוגרד חזרה על מהות הליקויים של ועדת אגרנט. לו ההמלצות של ועדת אגרנט היו מיושמות, ייתכן שלא היינו מגיעים לתקלות כה חמורות כפי שמצאה ועדת וינוגרד.
ועדת אולשן-דורי אם נחזור במכונת הזמן לאמצע שנות ה-50', נוכל להיזכר בוועדת חקירה הקרויה אולשן-דורי אשר בדקה את מה שכונה "העסק הביש". הוועדה מצאה ליקויים רבים בהתנהלות המערכת המדינית ביטחונית, אך למרות זאת, היא לא הגיעה למסקנות אישיות. לימים התברר שעדויות שונות היו שקריות למדי. שר הביטחון לבון התפטר, בן-גוריון לא הפסיק את מלחמתו לגילוי האמת. רק לפני מספר שנים, הודה ראש אמ"ן באותם הימים, ג'יבלי, שהוא אשר נתן את ההוראה לאנשי המוסד במצרים לפעול ללא אישור הדרג המדיני. נשמע לכם מוכר, אולי אפילו טרי למדי בימים אלה? בהחלט יכול להיות.
ועדת בראשות שטייניץ בשנת 2004 פרסמה ועדת חקירה מטעם ועדת החוץ והביטחון בראשותו של הח"כ
יובל שטייניץ, מסקנות קשות ביותר באשר לקהיליית המודיעין ביחס לעירק וללוב. מישהו עוד זוכר את המסקנות? האם הלקחים הופקו? ראוי שכל אחד ישאל את עצמו את השאלות הללו.
ועדת כהן בשנת 1983 פרסמה ועדת כהן את מסקנותיה באשר לטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, עת שצה"ל היה שקוע עמוק בתוך לבנון. הוועדה לא הגיעה למסקנות חד-משמעיות, אך היא המליצה ששר הביטחון דאז
אריאל שרון, יפוטר ולא יוכל יותר למלא תפקיד זה. ברבות הימים, לא זו בלבד שאריאל שרון לא שימש שר ביטחון אלא שר ביטחון-על, זאת משום היותו ראש ממשלה. מה המסקנה? שאלה רטורית!
מסקנות הוועדות בפח ההיסטוריה אם נעזוב את ועדות החקירה בנושאים ביטחוניים ונרחיב את היריעה על תחומים אחרים, נוכל לציין כמה וכמה ועדות שמסקנותיהן הפכו לאות מתה: ועדת עציוני בנושאי חינוך; ועדת בייסקי בנושא ויסות מניות הבנקים, אשר המליצה למנוע מן הבנקים לתת יעוץ בכל הקשור לבורסה. זו הוראה שממש מתקיימת; ועדת דורנר בנושא תגמולים לניצולי השואה. עד היום הניצולים לא קיבלו כלום; ועדת ביין שעסקה בניהול משק המים שישראל אשר הגיע לשפל ללא תקדים; ועדת מצא לנושא מפוני גוש קטיף ויישובם מחדש, אשר מצא ליקויים חמורים ביותר. ויש עוד ועוד ועדות למיניהן שמסקנותיהן מזמן נזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה.
אין מניעה להקים ועדות חקירה כאשר עושים זאת לעיתים נדירות. במדינה דמוקרטית, השלטון אחראי בפני הציבור למעשיו. ועדות החקירה אינן תורמות לא ליציבות השלטונית, ובמיוחד לא לכיבוד זכות הציבור לדרוש ממנהיגיו למלא את תפקידם כנדרש, ולא הוא ישלח אותו הביתה. לצערנו הרב, הציבור אדיש, הממשלות סרקסטיות וחסרות בושה, לכן אנו נמצאים במשבר כה עמוק. עוד ועדת חקירה ועוד אחת, לא יסייעו לתיקון המצב. רק אם הציבור יחליט לממש את ריבונותו והיותו מקור הסמכות של השלטון, ידרוש דין וחשבון נוקב מנבחריו, ובמקרה הצורך, יעניש אותם בשילוחם הביתה, יש סיכוי לשינויים הכה נחוצים בתרבות הפוליטית בישראל.
