תומכי הכניעה, זה בשבילכם...

זה בלתי נתפס! לא יכול להיות! הרגעים הכי קסומים של ילדינו בפתח ואנחנו בחרדה ובכוננות ספיגה. על מה? הרי כל הזמן אנחנו אומרים "הלוואי והייתי שנה בבית עם הילדים", "חיי מתחלקים לשניים - לפני הילדים ואחרי". אז עכשיו הגענו לאחרי, אחרי שניגמרה לה השנה העמוסה והמעייפת ובפתח מחכה להם הגדול מכולם, שכל שאר החופשים מחווירים לידו, החופש הגדול!

מדי כמה חודשים נכנס בי מה שאני אוהבת לכנות "הדיבוק". מדובר בתופעה נשית מוכרת ומתועדת היטב שאין ספק שלא רשמתי פטנט עליה והיא הזכות של האישה לשנות את דעתה. וכך אני מוצאת את עצמי מדי כמה חודשים ולפעמים מדי כמה שנים, מחפשת שינוי שיכניס לי ריגוש ולו הקל שבקלים לחיי שגרה לא אפורים אבל גם לא בדיוק אדומים לוהטים.

עם ישראל חי, רוחו איתנה, ולא ירים דגל לבן וכניעה לטרור הערבי. אותו הערך של הקרבה, הקרבה למען המדינה ואזרחיה

השבוע הצלחנו.

"הילדים בימינו אוהבים מותרות, אינם מכבדים את המבוגרים ואוהבים לפטפט במקום לעסוק בפעילות גופנית [...] הם מתנגדים להוריהם ונוהגים בעריצות כלפי מוריהם". משפט זה, שנשמע כאילו הוא נאמר זה לאחרונה ומשקף גישה ביקורתית של חלק מהמבוגרים כלפי המתבגרים, שייך בעצם לאחד האישים הדגולים שידעה האנושות אשר הניח בכתביו את התשתית לפילוסופיה המערבית המודרנית - אפלטון. ואכן, שנת הלימודים האחרונה בבתי הספר התיכוניים הראתה כי הדור החדש לא רק שאינו הולך ומשתפר, אלא שקרוב לוודאי שמשרד החינוך יצטרך לאמץ בקרוב שיטות חדשות הבוחנות את התלמידים, כיוון ששיטת הבגרויות הישנה הולכת ופושטת במהירות את הרגל, או לפחות המטרות שעמדו בבסיס בחינות אלו מלכתחילה.