בני בגין - על יושר ועל יושרה

ישנו איזה קונצנזוס בציבור האומר שהשר בני בגין הוא איש ישר כמו סרגל.

כמובן שאין להטיל ספק קל שבקלים ביושרו של בני בגין. די אם נתבונן בדוח הוצאות חברי הכנסת מתקציב לקשר עם הציבור. הדבר פשוט מדהים: בעוד שחברי הכנסת מוציאים בדרך-כלל בין אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים לשנה לקשר עם הציבור, הנה אנו מגלים שבני בגין לא הוציא מהתקציב הזה אפילו לא פרוטה אחת שחוקה.

ובאחת - בני בגין הוא הוא האיש לקנות ממנו מכונית משומשת.

אלא שלא על יושר רצינו לדבר כאן, אלא על יושרה - על יושרתו של בני בגין.

והשאלה המנקרת במוח ובלב היא מה חושב בני בגין על עתיד הארץ שבין הים לבין הנהר.

בני בגין מדבר על יישוב ארץ ישראל ביהודים כי זו האידיאולוגיה הכי עמוקה שלו. אבל אפילו בני בגין יודע שהארץ אינה ריקה. יש כאן עם נוסף. ובכן, למה בני בגין לא מספר לציבור - ביושרה - כיצד הוא רואה את עתיד האזור הזה? לאן כל האזור הזה הולך על-פי חזונו של בני בגין?

כי לאחרונה נפל דבר במקומותינו:

משה ארנס - האיש שמרכיב את הגרעין הכי קשה בתנועתו של בני בגין - פרסם לאחרונה מאמר, ובו הוא טוען, שבמצב שנוצר הוא תומך במדינה אחת בין הים לבין הנהר - מדינה דו-לאומית. זהו לדעתו של ארנס המוצא מן המבוי הסתום שנקלענו אליו. ובמילים אחרות - כל תושבי האזור, יהודים וערבים-פלשתינים כאחד, יהיו אזרחים של מדינה אחת, וממשלה אזרחית אחת תשלוט בשכם וברמאללה ובכפר סבא ובתל אביב.

ונוכח האמירה הזו של ארנס - בני בגין שותק. לפחות נכון לעכשיו.

ובכן, מה פשר שתיקתו זו של בגין? האם אין דבריו של ארנס ראויים לתגובה? או שמא בגין חושב שארנס התחרפן? ואולי בני בגין ממתין למוצא פיו של רובי ריבלין?

והשאלה על מקומה עומדת: מה בני בגין חושב על עתיד האזור הזה?

מה בני בגין מספר לנכדים שלו על עתיד היהודים והערבים הפלשתינים כאן ממערב לנהר? מהו הפתרון המדיני בעיני בגין לתסבוכת שנוצרה כאן?

האם אין לצפות מבני בגין - כמינימום - שיספר לנו מה לדעתו יילד יום באזור המיוסר הזה? האם התוכנית ההתיישבותית של בני בגין בשטחים נוכח המצב בשטח והאילוצים השונים - האם התוכנית הזו עדכנית ומעשית ועומדת עדיין על תילה? ולאן כל זה מוביל?

למה בני בגין אינו מגיח ממאורתו אל אור יום בעניין הכל-כך גורלי הזה? למה בני בגין אינו מתייחס לדבריו של משה ארנס?

כי מתגנב חשד בלב, שהאיש הישר מכל ישר הזה, בני בגין, סובל בימים אלה לא רק מהיעדר יושרה, אלא גם - אולי בעיקר - מאומץ לב רעוע במיוחד.