|
|
רה"מ בנימין נתניהו [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
| הוא יודע כי כאשר יחזור הטרור לערינו ולרחובותינו, מידי רבי-המחבלים שישוחררו בעסקה הזאת - האצבע המאשימה תופנה אליו | |
|
|
|
אך לצד ההזדהות והתמיכה הצעדה נעשית כלי להפעלת לחץ מסוכן ושלילי ביותר, שאינו תורם לשחרורו של החייל החטוף, אלא מרחיק אותו. אפשר לשער בנקל מה עובר בראשם של היחצנים ואנשי התקשורת שמנווטים את הלחץ הזה: יש לנו ראש-ממשלה שנכנע ללחצים. הוא נכנע ללחץ והכריז על תמיכה במדינה פלשתינית. הוא נכנע ללחץ והקפיא את הבנייה ביש"ע. הוא נכנע ללחץ ועצר את המכרזים בירושלים. הוא נכנע ללחץ והסיר את הסגר מעל רצועת עזה. עוד קצת לחץ והוא ייכנע לדרישות החמאס.
אכן, עצוב מאוד שזה מצבנו, ושיש לנו ממשלה שנכנעת ללחצים. זו מדיניות מסוכנת ביותר, וקל לראות כי היא משיגה בדיוק את ההפך. במקום להקל מעלינו את הלחצים, היא גורמת לאויבינו ולאומות-העולם לחוש כי אנחנו עם ללא כבוד עצמי וללא נכונות לעמוד על עקרונותיו, וממילא הלחצים רק גוברים והולכים.
אבל במקרה של גלעד שליט טעו הקמפיינרים בהערכתם. הם לא הביאו בחשבון ששום ראש-ממשלה, ויהיה הלחיץ ביותר, אינו יכול להיכנע לתביעות חמאס. קבלת הדרישות האלה פירושה הפקרות מוחלטת. אם עסקה כזאת תצא חלילה אל הפועל - יהיו תוצאותיה איומות ומחרידות. ראש-הממשלה, גם אם ירצה להיכנע ללחץ, לא יוכל לעשות זאת, כי במהרה ימצא את עצמו נתון לביקורת קשה ביותר על ההחלטה חסרת-האחריות.
ראש-הממשלה רוצה מאוד לזכות באהדת הציבור, ולהיות זה שיביא לידי שחרורו של גלעד שליט, אבל הוא גם יודע את משמעותו הנוראה של המחיר. הוא יודע כי כאשר יחזור הטרור לערינו ולרחובותינו, מידי רבי-המחבלים שישוחררו בעסקה הזאת - האצבע המאשימה תופנה אליו. לכן לא הייתה לו ברירה אלא לבחור במהלך לא-פופולרי ולומר לציבור את האמת - שאי-אפשר לשלם כל מחיר.
בג"צ קלפי המיקוח
תפוס כינוי יחודי
על התהפכותו על יצועו בשוכבו ועל סהרוריותו בקומו ובלכתו לאן שהוא הולך, רץ, נוסע
