כמה מחיר הוא "כל מחיר"

להלן נביא עוד מספר דוגמיות מ"התכשיטים" הפעילים היוזמים, המארגנים והמפארים את צעדת שליט. זהו אך מדגם מייצג, רבים אחרים כדוגמתם לא יוזכרו כאן בשמם המפורש:

ג'מילה יפית ביסו, תושבת ראשון לציון - ג'מילה מנהלת ארגון בשם "עץ הזית" אשר מטרתו המוצהרת הינה עזרה לילדים פלשתינים חולים. יפה, אפילו נאצל, אלא שג'מילה הינה גם ובעיקר אנרכיסטית, פעילת שמאל קיצוני המקורבת ביותר לארגוני האנרכיסטים בישראל. משתתפת בהפגנות האנרכיסטים ביו"ש ומקבלת במה תקשורתית בעיתון האנרכיסטים אינדימדיה-ישראל. כמו-כן, ג'מילה הינה פעילה ב"קואליציית נשים לשלום" האמונה על טרפוד הסיכוי לשלום בין ישראל לפלשתינים במימונה של "הקרן לישראל חדשה". חברה לדרך ושותפה של ג'מילה הלא הוא מיודענו עזרא נאווי האנרכיסט, הפדופיל המורשע, מחרחר היתקלויות מקצועי בין פלשתינים למתיישבי יו"ש. ג'מילה נוהגת להצטרף דרך קבע להעצמת ההתנגשויות בין פלשתינים ומתיישבים יהודים מדי שבת יחד עם פטרונה עזרא נאווי. הגברת הזו שולחת ידה בפעילות עזרה לחקלאים פלשתינים. פעילות נאותה, ללא כל ספק, אלא שפעילות זו הופכת משום-מה תמיד להשתלחות תקשורתית נגד המתיישבים היהודים, בין אם היו בסביבה ובין אם לאו.

ג'מילה הינה ילידת סוריה, שם נישאה ושם נולדו לה שלושה ילדים. בשנת 1985 הצליחה ג'מילה בסיוע המוסד להימלט לישראל עם שניים מילדיה, ואילו בתה הקטנה נשארה מאחור עקב אילוצים טכניים. לאחר שש שנים הצליחה ג'מילה להביא את בתה לישראל תוך ששילמה עשרות אלפי דולרים למבריחים.

מאז מלאה ג'מילה ברגשות משטמה עזה לישראל, תוך שהיא מאשימה את המדינה כי לא סייעה לה דיה לשחרר את בתה מסוריה.

ג'מילה הינה דוברת ערבית שוטפת וסייעה רבות לאנרכיסטים בבילעין ליצור קשר עם האוכלוסיה הפלשתינית למען העצם את ההפגנות שם. ארגון "עץ הזית" של ג'מילה ממומן כמובן בידי "הקרן לישראל חדשה".

ג'מילה מתגוררת עם פלשתיני, תושב א-ראם בשם אבו מערוף. בנה של ג'מילה הוא חרדי תושב קריית-ספר.

יעל רוט-ברקאי, תושבת פרדס חנה, ואחותה רות ברקאי, תושבת תל אביב - יעל, מורה חיצונית בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב (כן, כן, שוב אותה אוניברסיטה), עסקה משך השנה החולפת בפעילות חיובית ולגיטימית כמארגנת משמרת המחאה לפני בית ראש הממשלה למען גלעד שליט. מאידך-גיסא, רוט-ברקאי הינה פעילה בארגונים הסמי-אנרכיסטים, ממומני "הקרן לישראל חדשה", "מחסום ווטש" ו"נשים בשחור". עצם פעילותה בארגונים אלו מעיד על האוריינטציה הפוליטית המרקסיסטית-שמאלנית-קיצונית בה הינה מחזיקה.

כחאלד משעל, ראש ההנהגה המדינית של החמאס בדמשק, כן יעל רוט-ברקאי מודעת לכך כי ההפגנות והמצעדים יעלו את מחיר השחרור של גלעד שליט, אך רואה זאת בחיוב, שכן "פעולתן תאותת לשלטון בישראל כי מוטב לשחרר גלעד כעת במחיר המבוקש מכיוון שברי כי המחיר יעלה בעתיד". אכן תמימות דעים בין השמאל האנרכיסטי לטרור, והרי כבר ציינו זאת לעיל. משהו בסגנון מכירת סוף עונה – מהר פן תאחר וגו'.

יעל רוט-ברקאי לא התעצלה ופועלת, כמובן, להענקת פרס על-שם ישראלה גולדבלום ז"ל מטעם "הקרן לישראל חדשה", לקולגה האידיאולוגית ג'מילה יפית ביסו על פועלה האנרכיסטי. שהרי, במחוזות אלו, תמיד חבר מביא חבר.

מעלליה של רוט-ברקאי ואחותה החסודה לא הסתיימו בכך. רוט-ברקאי הינה משתתפת קבועה בכינוסים יהודיים-ערביים בחסות הקרן השבדית האנטישמית (ל"זכויות אדם") "דיאקוניה". כמו-כן, הינה חתומה יחדיו עם עוד מאות אקדמאים "נאורים" על 'מסמך אולגה' הידוע לשימצה (חובר בגבעת אולגה יולי 2004), הקורא להחלת "זכות השיבה הפלשתינית" לתוככי ישראל ופירוקה של מדינת היהודים הציונית. אכן, רוט-ברקאי הינה דמות מחנכת למופת.

חשוב להעיר כאן: תנועת בני עקיבא שלחה משלחת צועדים להזדהות עם מטרות המצעד למען שליט. אך לאחר היום הראשון הוברר לנציגי בני עקיבא כי הצעדה אינה צעדה הומניטרית לשחרור החייל החטוף, אלא צעדה פוליטית-נגחנית לכל דבר ועניין. לאור זאת, ביטלו חניכי תנועת בני עקיבא את השתתפותם בצעדה. מי שינסה למצוא דמיון בין "המשט הטורקי" הפרובוקטיבי והכסות ההומניטרית שלבש על עצמו, לבין מצעד גלעד שליט - לא יתאכזב.

משתיכנע הממשלה ותסכים לתנאי החמאס (אם וכאשר), אנו כבר יכולים לחזות בעיני רוחנו את כל אותם מהמדיה ומהאקדמיה המפעילים כעת כל לחץ שבעולם על הממשלה לשלם את המחיר המירבי, יוצאים אז בכותרות-ענק בעיתונות ולשמוע את כרוכיות הטלוויזיה צווחים בגרון ניחר ובאותיות קידוש אדומה: "הממשלה התקפלה", "ממשלת הנסיגות המחפירות", "נתניהו לחיץ", "נתניהו הזיע וזיגזג", "לסלק את הימין הלחיץ מהשלטון", "עוכרי ישראל מהשלטון", "הימין המיט על ראשינו אסון" וכך הלאה והלאה. העיתונות הצהובה לעם ישראל (תרתי משמע), תמיד תמצא את הממשלה הנוכחית אשמה, ללא כל תלות במעשיה.

שהרי מאי נפקא מינא - כל הלוחצים, כל הצווחנים, כל הכרוכיות כל שוטמי-ישראל בינינו, האחריות לא נחה על כתפיהם. המילים, שאין שמץ אחריות מאחוריהן, הינן מצרך זול, קל להפריחן ולהיחבא מאחוריהן. העובדה כי מילים הורגות ורוצחות אינה מעניינם של מפריכי הסיסמאות, הם את שלהם עשו וכעת לגבי דידם יכולה המדינה להישרף, הם הלא כבר הכינו את הדרכונים זה מזמן.

את הפרשנות לקטע הבא נותיר בידי הקורא באשר הינו כולל עובדות סטטיסטיות אשר אינן ניתנות לאישור או להפרכה כיום, באשר בעתיד עסקינן:

הכתב המדיני של הג'רוזלם פוסט הביא נתונים סטטיסטיים באשר לאומדן הנרצחים הישראלי הצפוי עקב שיחרור מרצחי החמאס מהכלא, בתמורה לשחרור גלעד שליט לפי הנוסחה: 318=(0.55 x 0.45 + 0.45 x 0.63 ) 600 - דהיינו, במידה שישוחררו כ-1,000 מחבלים ומתוכם כ–600 מרצחים עם דם על הידיים הרי אזרחי מדינת ישראל צפויים לספוג בפרק זמן סביר 318 נרצחים בפעולות טרור שיתבצעו על-ידי משוחררי העסקה.

מחויבות חברתית פנים רבות לה. זה הרואה במחויבות חברתית אך את הפן של מחויבותנו לשחרור גלעד שליט טועה ומטעה, באשר מחויבותנו כוללת בעיקר את כלל הפרטים בעם ישראל, גם אלו הצפויים בוודאות מסמרת-שיער להירצח בעתיד כתוצאה משחרור מרצחים, אלו חיות האדם, חזרה לג'ונגל.

וכי מה נאמר למשפחת החלל הראשון שיירצח בידי משוחרר העסקה: "אופס, טעינו"? איננו דנים כאן ב-318 נרצחים אפשריים, הבה נדון בנרצח אחד בלבד. ומכאן מהו המחיר שאנו מוכנים לשלם בחיים תמורת חיים או נרצח תמורת נרצח. מי יעמוד בו העוז לעמוד מול בני משפחת הנרצח הראשון בידי משוחררי העסקה ולומר להם: "מצטערים, טעינו בשיקול". וכאשר בני המשפחה יזעקו מנהמת ליבם ובצדק: "והלא הוזהרתם השכם והערב כי כך יקרה ולא שעיתם לבכם" - מה נשיב להם אז? התקפלנו? סליחה?

לטוענים כי ממילא יירצחו ישראלים על-ידי טרוריסטים אחרים כך ששחרור מחבלים רוצחים מהכלא לא ישנה דבר, נפנה לנתונים העובדתיים המראים כי לאחר כל עסקת שבויים בה שוחררו אסירים רוצחים, עלה מספר נרצחינו מפעולות טרור שהוצאו בידי המחבלים המשוחררים בעיקר, פי שניים ושלושה יותר ממספר הנפגעים עד קיום העסקה. אכן, מה חבל שקיימות עובדות בעולמנו, כמה נוח היה בלעדיהן.

זיכרון של עובדות מהעבר הרחוק והקרוב הינו חיוני לשרידותו של כל עם, ובפרט של העם היהודי. הזיכרון אינו מניח לנו לעשות טעויות גסות באשר אירועי העבר אינם נותנים לנו מנוח ומפגיעים בנו שלא לשוב על משוגותינו. להלן תזכורת לכולנו מנרצחי משוחררי עסקת ג'יבריל. אנו כבר שכחנו אותם מזמן, כה נוח לשכוח. אך 180 משפחות הנרצחים בידי משוחררי העסקה לא שכחו ולא ישכחו.

יואל (המנסר) מרשק - הלה, הידוע לשמצה כ"משחית לדבר עבירה" בכך שאיתרע מזלו ונתפס עם מסור חשמלי במטע עצי זית פלשתיני והוסגר למשטרת ישראל (איננו מדווחים כאן על הפעמים שלא נתפס), וזאת בעת שארגוני השיטנה "בצל"ם" ו"שלום עכשיו" היו בעיצומו של מסע הכפשת מתיישבי איו"ש, אשר הואשמו על ידם ככורתי עצי זית של פלשתינים. בדיעבד הוברר כי אנשי השמאל המיליטנטי (והפעם ללא מירכאות), הוזמנו/הזמינו עצמם בשלל מקרים לאזורי גידול עצי הזית של פלשתינים בתואנה של "עזרה והגנה על המסכנים הפלשתינים", על-מנת שיגזמו את העצים (לא, אין טעות, גיזום נחוץ, עונתי ומקובל), בעוד צלמי השמאל הקיצוני-אנרכיסטי מצלמים פעולות גיזום אלו בהנאה גלויה כ"השחתת עצי הזית על-ידי המתנחלים", ומציגים הצילומים בתקשורת כ"אלימות המתנחלים נגד העם הפלשתיני הנאנק תחת מגף הקלגס הכובש והאכזר".

הדברים היו ידועים לאנשי הפרקליטות בכיכובו של שי (השונא) ניצן, אך אלו עצמו עין מכוונת והפנו גבם לעובדות, ו"סיבותיהם עימהם".

האם יש המאמין כי האיש הזה מרשק, שכל זמנו, משך שנים רבות, מוקדש להכפשת כל ממשלה שאינה ממשלת שמאל, לשנאת ולהכפשת מתיישבי איו"ש, האיש שהשתמש בפלשתינים על-מנת להכפיש אויביו היהודים - איכפת לו, ולו כזית, מחיילנו גלעד שליט? הריהו בפירוש רוקד על השבי, על סבלו המתוקשר של גלעד שליט.

הלשונות ה"רעות" מוסיפות כי יואל מרשק לא פעל בעניין זה בחלל ריק, מיודעתנו לשמצה "הקרן לישראל חדשה" גם היא לא טמנה ידה בצלחת והינה מעורבת במימון חלק מהמסע בשם, אכן ניחשתם: הפלת הממשלה והפיכת מדינת ישראל ל"יישות חדשה", בולשביקית-טרוצקיסטית, מדינת כל אזרחיה, מדינה פלשתינית למהדרין.

יש לטענות אלו על מה לסמוך, באשר בדיוק כך פעלו אותו מרשק ואותה "הקרן לישראל חדשה" בכל האמור לארגון מסעה הרגלי של החד-הורית ויקי כנפו. הפלא ופלא, גם אז היה המסע מכוון כולו נגד בנימין נתניהו בשמשו כשר האוצר של מדינת ישראל וגם אז היה ממומן בחלקו על-ידי "הקרן לישראל חדשה" באמצעות זרועה הביצועית בישראל, הוא "ארגון שתיל".

ומכאן כמה הוא "כל מחיר"? האם כל מחיר הוא חיילנו גלעד שליט תמורת 1,000 מחבלים מרצחים, או שמא 'כל מחיר' הוא חיילנו השבוי תמורת 318 נרצחים פוטנציאלים ישראלים. אכן ברירה שהיא הר כגיגית.

הבה ונעלה מספר שאלות יסוד הנוגעות לשחרור גלעד שליט. חריפי המחשבה כבר יוכלו לעמוד על האמצעים המשתמעים לשחרור גלעד שליט, אשר אנו עדיין באוזלת ידנו כי רבתה, מעולם לא נקטנו ושמא אף לא שקלנו.

1. מדוע "כל מחיר" חייב לבוא על-חשבונו של עם ישראל בלבד?

2. מדוע "בכל מחיר" חייב לבוא על-חשבון כושר ההרתעה של מדינת ישראל?

3. מדוע "כל מחיר" לא יושת על אויבינו?

וכעת, ננסה כוחנו בפופוליזם. מחייבי "כל מחיר" טוענים בנוסח: "תאר לך, אם בנך היה נופל כשבוי בידי החמאס, האם אזי לא היית מוכן לכל מחיר, או למצער שחרור אלף מחבלים בתמורה לשחרורו?". ומכאן הבה ונמשיך באותו הרוח: "תאר לך אדוני הקורא, כי בנך או בן משפחתך יירצח מחר על-ידי אחד ממשוחררי עסקת שליט. האם גם אז תחייב שחרורו של הרוצח?". פופוליזם, או מציאות אכזרית?

איננו מתיימרים כאן לספק פתרון נחרץ להבאתו של גלעד שליט הביתה. מאידך-גיסא, הניסיון להכות בבטן הרכה של נבחרינו תוך הפעלת מניפולציה רגשית על כולנו, ותוך שאנו מעמידים בשאלה את חוסנה של מדינת ישראל כולה בכך שנתמסר לדרישות החמאס, מהפן הפוליטי, המדיני, הצבאי והגיאופוליטי (אשר קצרה היריעה מלפרטם כאן) - גובל בנבזות לשמה.

הניסיון והדרך הפוליטית-לעומתית שנקטו חלקם של המפגינים הצועדים הינם מרעימים ומדאיגים לעתידה של מדינת ישראל. העמדת הפרט באורח מוחלט וללא עוררין מעל צרכי הציבור הינה מתכון לחורבן המדינה היהודית. לא רק עתידנו עומד כאן על הכף, גם עתיד המערכה הניטשת בין המערב ההומאני לאיסלאם הרצחני עומד על הכף באשר שחרור המחבלים יצוק דלק רב-אוקטן על מדורת הפעילות הרצחנית של הג'יהאד העולמי כלפי כלל הדמוקרטיות המערביות ואנו כמובן ביניהן. לא בכדי מיקדנו מבטנו במאמר זה לעבר האנרכיסטים בינינו באשר זו בדיוק מטרתם. לטעמם, שיישרף העולם ואחריהם המבול.

במקום ללחוץ על הממשלה לחפש ולנקוט בדרכים לשחרור חיילנו, שאינן מסכנות את ביטחוננו במקביל ללחץ חריף בינלאומי ומקומי על החמאס, נוטלים המפגינים למען שליט את המסלול הקל יחסית, לחץ על השלטון בישראל אשר ממילא רגיש מטבעו לסחטנות רגשית, לשחרר מחבלים זמינים. האם המטרה מקדשת את כל האמצעים?

לאור מיקוד הדיונים והוויכוחים לקראת ועקב שחרור שאינו מבוקר של מחבלים, ובפרט עם החל מעשי הרצח מצידם לכשישוחררו, ייווצר שבר, יעצים קרע נורא בעם, יהיו שיעלו על הבריקאדות עקב כך. מיהו שמוכן לקחת תחת אחריותו שבר כזה? שהרי ברי כי המרב מאותם הנשאלים ומחייבים שחרור מחבלים בסקרים, מכירים בסתר ליבם כי יש להותיר האחריות להחלטות אלו בידי נציגינו בממשלה הממונה ומייצגת את כלל העם ולא אך את חלקו.

ומכאן, מאבק המשפחה לשחרור בנה, תכליתו הינה ראויה ונאותה. הדרך שהמאבק פנה אליה הינה שגויה ונפסדת, ואפשר שתחזור כבומרנג לעבר אותם האנשים בעלי הכוונות הטובות המשתתפים במצעד, אשר אינם ערים למניפולציה הרגשית המופעלת כלפיהם כמו גם כלפי כלל עם ישראל וממשלתו, זו הרוח הרעה המסתחררת במחילות תת-קרקעיות סביבנו בידי אנשים שליליים, חסרי עכבות וחסרי כל מחויבות חברתית אמיתית לאחיהם היהודים.