אי שם באמצע שנות האלפיים שינה צה"ל את הגדרת התפקיד שלו מצבא שכל ייעודו הוא הגנה על תושבי מדינת ישראל, והוסיף על כך נדבך נוסף - של שמירה על החלטות הממשלה ואף יישומן בשטח. כחלק מכך, הצבא היה אחראי על פינוי מאחזים וכמובן ההחלטה ששינתה לחלוטין את ייעודו של צה"ל - נטילת האחריות על פינוי ישובי גוש קטיף וצפון השומרון.
לקראת מצעד החופש לתמיכה בגלעד שליט, דווח בעיתונים על האיסור הגורף שהטילו ראשי הצבא על חייליו, שלא להשתתף במצעד, אף לא בלבוש אזרחי. עד כה, האיסור על השתתפות בפעילויות פוליטיות כלל רק לבוש מדים, שכן חייל מייצג את צה"ל כשהוא על מדים. ברגע שהוא פושט את המדים, נעשה הוא כאחד האדם ואין הוא עוד מייצג איש מלבד עצמו.
השינוי הזה, שנעשה בהלך הרוח של צה"ל, החל לפני חמש שנים. אומנם אני מתנגד אידיאולוגית לשינוי הזה, שגורם לצבא להיות המוציא לפועל של החלטות הממשלה במקום גופי המשטרה, אך עד כה השינוי לא היה שלם. ההחלטה הזאת - האיסור המוחלט על השתתפות במפגן פוליטי מכל סוג שהוא - יוצרת שקיפות מלאה ותמיכה אמיתית בהחלטות הממשלה, כפי שהצהיר עליהן ראש הממשלה
בנימין נתניהו רק לפני שבוע ימים.
דיברתי עם כמה חיילים שסברו שהדבר הוא סתימת פיות לחיילים, שאינם יכולים לנצל את זכותם הדמוקרטית ל
חופש הביטוי. בניגוד לסירוב פקודה אישי לפקודה מסוימת, אני חושב שדווקא חופש הביטוי הוא זה שעלול לחולל בעיה באחידות המערכת הצבאית.
בצבא אין דעות, או לפחות לא אמורות להיות - לא פוליטיות ולא פופוליסטיות. האיסור הוא על יציאה נגד החלטת הממשלה, וכאמור הצבא משמר את שלטון החוק נוסף על היותו הכוח העומד על המשמר. כפי שלא ניתן לעמוד בהפגנה פוליטית מכל סוג, כך לא ניתן להפגין בעד עסקת שליט כחייל, שכן הדבר עומד בסתירה מוחלטת עם עמדת הממשלה, וכנראה שגם עמדת הרמטכ"ל עצמו. האיסור הזה אינו אלא שמירה על שלטון החוק, בצורתו הבסיסית ביותר.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
