קשרים, פרוטקציה ומינויים פוליטיים

לשחקנית חנה רובינא מיוחסת האמירה ש"מי שיש לו קשרים אינו זקוק לפרוטקציה". מבלי משים, הבחינה השחקנית הדגולה אבחנה חשובה. קשרים הם מה שיש לאדם מכוח מוצאו וקבוצת ההתייחסות החברתית שלו, והם המבטיחים שחברי "הרשת החברתית", זו שאינה וירטואלית, יבטיחו לו טובות הנאה ומשרות הנשמרות לקבוצה.

פרוטקציה, לעומת זאת, היא משהו שאדם מקבל תמורת תשלום או תמורה אחרת. לפרוטקציה נזקק מי שאין לו קשרים וצריך לשלם תמורת העדפה. לעתים התשלום הוא מצד החלש/הנחות חברתית וכלכלית, הנזקק לקבל דבר-מה מחוץ לדין ולנוהל המקובל; ותשלום לקובע ההחלטה הוא הדרך היחידה לקבלה, ולעתים התשלום מתבצע על-ידי אילי הון שלא יעלה בדעתם להכניס פוליטיקאי או איש ציבור דרוש, אבל נחות, למעגל החברתי האנין שלהם. אילי הון יכולים לרכוש לעצמם מינוי על זרם טובות-הנאה הניתנות בפרוטקציה באמצעות רכישת איש הציבור, במקום תשלום פרטני עבור כל טובת-הנאה בנפרד.

בשני המקרים, קשרים חברתיים אורגניים ופרוטקציה הם במידה רבה דבר והיפוכו, אך השימוש בהם נועד לאותן מטרות, העדפה של אדם אחר על חברו בקבלת טובת-הנאה מטעמים לא ענייניים ולא שוויוניים.

מינויים פוליטיים הם סוג של פרוטקציה, הם הדרך של אלו שאין להם כל סיכוי להגיע למשרות ולתפקידים נחשקים, גם אם יהיו להם כל הכישורים הדרושים, באשר טובות-ההנאה המבוקשות הן נחלתו של חוג חברתי מוגדר שהם אינם נמנים עליו. בעצם, פעילות פוליטית היא אחת השיטות למוביליות חברתית. זו הסיבה שהקבוצות החברתיות הדואגות לחבריהן, באמצעות קשרים, נלחמות עד חורמה במינויים הפוליטיים. מינויים אלו מאיימים ישירות על אחד ממוקדי הכוח שלהם.