בימים אלה מפיצה בזק את ספר הטלפונים החדש שלה. זוהי החברה היחידה שחייבת על-פי חוק לפרסם מדריך טלפונים מודפס. חובתם של שאר בעלי הרישיונות למתן שירותי טלפוניה קווית (מפ"א) או שירותי טלפון נייד היא לספק שירותי מודיעין במוקד טלפוני ו/או באמצעות האינטרנט.
ח"כ
אמנון כהן (שס), אינו מסתפק בשירות החינמי אותו מציעות החברות הסלולריות ורוצה שכל חברות הטלפון יהיו חייבות למסור את מאגרי המידע שברשותן לכל מי "שיחפוץ להפיק מדריך התקשרות מסוג מוקד טלפוני, שירותי מסרון, מדריך מודפס או מדריך מקוון וכיוצא באלה".
על-מנת למנוע שימוש בפרטי ההתקשרות שנמסרים למבקש מאת בעל הרישיון לשם מטרה שאינה פרסום מדריך התקשרות, מציע כהן כי ייאסר השימוש בפרטים שנמסרו על-ידי בעל רישיון למבקש, לצרכים אחרים. לאיזה צרכים למשל? הוא לא פירט.
לא ברור מה עומד מאחורי הצעת חוק זו, שהתקבלה היום (ד', 14.7.10) בקריאה טרומית, ומדוע תומכת בה הממשלה. שר התקשורת
משה כחלון התייחס להצעה בכנסת ואמר כי אומנם מדובר בהגברת תחרות אותה חרת משרדו על דגלו, אבל "היות שיש שם דברים לא סגורים, הסכמתי לתמוך משום שאנחנו בסוף המושב, ובשבוע הבא לא עולות הצעות חוק פרטיות, אז הסכמתי לתמוך בתנאי - וועדת השרים אישרה את זה - שזה יהיה בהסכמת משרד התקשורת - לא בתיאום ולא בהתייעצות אלא בהסכמה. לא יקודם החוק ללא הסכמת משרד התקשורת". יצוין, כי למרות דברי השר - בהודעה מטעם ועדת השרים נכתב כי סוכם שהצעת החוק תובא להצבעה בכנסת בתיאום.
ממה חושש שר התקשורת?
השר כחלון סבור שהטלת חובה על בעלי הרשיונות למסור את פרטי ההתקשרות של מנוייהם לכל דורש המעוניין לפרסם מדריך התקשרות (המוגדר במסגרת הצעת החוק באופן מרחיב הכולל גם מדריכים ממוחשבים) מעוררת, בין היתר , שאלות של הגנת הפרטיות המחייבות בחינה וליבון מקיפים.
בנוסף, הגדרת "פרטי התקשרות" כפי שזו מוצעת בהצעת החוק, היא רחבה ביותר וכוללת מידע אשר עשוי להיחשב כמידע על אודות "ענייניו הפרטיים של המנוי, כגון: כתובת דואר אלקטרוני, אתר אינטרנט, תואר ועיסוק, ואשר ככלל אינו מופיע כיום בספר הטלפונים שמפרסמת חברת בזק או במידע שעל בעל רישיון כללי למסור במסגרת שירות המידע של בעלי הרשיונות לספק.
השר ידרוש כי החוק יכלול הסדרים שיבטיחו א ההגנה על פרטיותו של המנוי, ובכלל כך יחייבו את הסכמתו המפורשת של המנוי להעברת המידע לגורם שלישי, וכן ייתן כלים שיאפשרו פיקוח ואכיפה לגבי אותם גורמים שיוכלו לפרסם מדריכי התקשרות.
סתירה בהצעת החוק
גם בדברי ההסבר להצעה קיימת סתירה. מצד אחד מלין המחוקק על כך שהשימוש במוקד הטלפוני כרוך לרוב בתשלום, באופן שפוגע באוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה, אך מנגד אינו מתעקש שהמבקשים להפיק מדריכי טלפון ישווקו את סחורתם ב"מחיר סביר". הגדרת מחיר סביר לא נקבעה, וכך יוכל מפיץ מדריך למכור את המדריך במחיר יקר בטענה כי מצורפים אליו ערכים מוספים שאינם מופיעים במדריכים הרגילים ומייקרים את עלות ייצורו.
ניתן רק לנחש כי ההצעה טומנת בחובה הפקת מדריכי טלפון לאוכלוסיה החרדית, ממנה מגיע ח"כ כהן. קבלת מידע בצורה חופשית מחברות הטלפון תקל על הכנת ספרי הטלפון המגזריים. אלה יכללו כמובן פרסומות ואולי אף יהיו בתשלום, והלהיטות של העומדים מאחורי הפקתם עלולה לדחוק את מדריכי הטלפון האזוריים של בזק, ואולי אף תגרור חרמות על מדריכי בזק או חמור מכך - הצרת צעדיהם בשכונות החרדיות של העובדים הרבים המפיצים את מדריכי החברה.
על-פי הצעת החוק, נראה כי כל מי שירצה להכין אלפון משלו - לקהילה מסוימת, לבוגרי מחזור בתיכון או אפילו אלפון שיורכב ממספרי הטלפון של חברי מועצת חכמי התורה, השרים וחברי הכנסת של שס, יוכל לקבל את הנתונים חינם אין כסף מחברות הטלפון.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
