הרבה פנים לו לפאשיזם ותדירות השימוש הפוליטי והפרלמנטרי המגוון במטבע הלשון הזו הוא רב. ועוד יותר מכך, יש והמשתמשים במושג זה, חדשות לבקרים, אם בצורה משובשת, אם לשווא וגם במשמעות מסולפת. בכול מקרה, המשותף לכול המשתמשים במושג זה הוא אחד: הם רוצים להביע תופעה ואו התנהגות רעה. רוברט פקסטון, מאוניברסיטת קולומביה, ארה"ב, מנסה בספרו הידוע לברר את "האנטומיה של הפשיזם". למרות שלמושג פאשיזם אין פירוש חד ערכי, מתברר שמרבית חברי הכנסת, במיוחד אלה הערביים, אינם מבינים את מהות המושג פאשיזם ולכן אצלם השימוש בו הוא הלקוי ביותר. אשר על כן, כדי להתרחק מאי הבנות, ראוי לברר מהו הפאשיזם? ומי הוא הפשיסט של היום?
ואמנם, ההתמדה בקיום מלחמה בצורותיה השונות, במיוחד זו של טרור, החוזרת על עצמה, וממשיכה בגווניה השונים, מזה עשרות בשנים, היא פאשיזם. כך פועלת החברה הפלשתינית כנגד ישראל. חברה זו המקדשת את כל האמצעים, המשבחת ומאדירה את ה"שהאיד", זה שהורג עצמו יחד אם אזרחים תמימים אחרים, גם תינוקות, ילדים ונשים, היא חברה שערכיה פאשיסטיים. הפאשיזם יכול להופיע עם ערכה דתית. כלומר, ה"שאהיד", שהוא גם הגיבור הדתי, בעיני פלשתינים מוסלמים, הוא בעיניהם הגילוי הנעלה ביותר של האדם ומייצגת כאילו ערכים "חיוביים" של כוח, גבורה, הקרבה.
אלא שזה לו הפשיזם בהתגלמותו. למעשה, זו היא אחת מהגדרות הפאשיזם. כשהיה פיגוע התאבדות עם הרוגים בישראל, ובמחוזות פלשתינים חילקו סוכריות חינם, כאות לשמחה, לניצחון, זו היא התנהגות שמאפייניה הם של חברה פאשיסטית. גם חבר כנסת ערבי או יהודי (על יהודי לא ידוע) התומך בתהליך שכזה, הוא פאשיסט.
הפאשיזם איננו מאמין בשלום. הוא מאמין במלחמה מתמדת. כך האמין הפשיסט עראפת. בריחתו של עראפת מההצעה של
אהוד ברק לדיון של "סוף הסכסוך" תוך ויתורים ישראלים מפליגים מעידה על כך. תשובתו של עראפת, ביציאתו לאינתיפאדה, הרג של עוד מאות ישראלים, היא התנהלות פשיסטית של פשיסט. כלומר, מחד-גיסא, מלחמה אין סופית ביהודים בישראלים, היא התגלמות הפאשיזם. ומאידך-גיסא, ח"כ היועץ למנהיג פאשיסטי, אינו יכול לבוא בניקיון כפיים ולטעון שהוא איננו כזה גם הוא.
גם התנהגותו די-פאקטו, של אבו מאזן "בהסכם שלום על המדף", משמעותה המשך המלחמה היא התנהגות פאשיסטית. החינוך להסתה דרך ספרי הלימוד, והחינוך בתוך כתלי בית הספר, בו רואים ילדים בני 8-9, במדים, "במסיבות" וחמושים ברובי דמה, "המתרגלים" הריגת יהודים, המתרגלים התאבדות, הוא דוגמה לחינוך הפאשיסטי האמיתי. אבו מאזן לא מונע זאת. ייתכן כי זה אחד מערכיו. הפשיזם הוא הדיקטטורה הגלויה והטרוריסטית ובמקרה שלפנינו, חלק מתוכנית השמדת הישות הציונית.
בחברה פשיסטית, התנועה הפשיסטית בה היא התנועה היחידה המותרת ואליה "שייכים כולם". כך זה ברצועת עזה בחסות החמאס, וכך זה ביהודה ושומרון בחסות הפתח. הפשיזם מתנגד לדמוקרטיה. כך מתנגד אבו מאזן לעמוד לבחירות למרות שהקדנציה שלו הסתיימה לה מזמן. ובנוסף, החמאס ברצועת עזה, כמו היטלר, עלה לשלטון בחסות הדמוקרטיה, חיסל אותה ומקיים שלטון פשיסטי לכל דבר.
הלאום הפלשתיני הוא מעל הכול, לכן הדרישה להקמת מדינה פלשתינית "נקייה" מיהודים, היא אשר מביאה סוג כזה של פאשיזם להיותו דומה לנאציזם. לא רק אצל ההנהגה הפלשתינית, גם לח"כ זועבי, יש אמת אחת ואחת בלבד, והיא חיסול הישות הציונית, התנועה היהודית לשחרור לאומי. זו היא התגלמות הפשיזם הפלשתיני. כול היבטי המדיניות הפשיסטית הזו ספוגים בלאומנות קיצונית פלשתינית.
במשטר דמוקרטי, כאשר נבחרי ציבור, כדוגמאת ח"כ ערביים, התומכים בפאשיזם, המתנגד לדמוקרטיה, המעלה על נס את השנאה ואת האלימות בשם "העזוז הלאומי" הפלשתיני, זה הבוחל באמנות בינלאומיות, כמו הסכמי ז'נבה לשבויים, נראית תופעה מוזרה וחמורה כאחד. מכאן, שהתומך בפאשיזם, הוא פאשיסט בעצמו.
נשיא ארצות הברית לשעבר,
ג'ורג' בוש, ראה בטרוריסטים ובאיסלאם הקיצוני את יורשי הפשיזם. וכך אמר: "יש להם אותו רצון לשלטון, את אותו בוז לאינדיבידואל ואת אותן אמביציות גלובליות מטורפות... כמו עם כל הפשיסטים, גם עם הטרוריסטים לא ניתן להגיע להסכמות. לכן, חייבים למגר אותם".
ועם פאשיסטים שכאלו ישראל אמורה לעשות הסכם שלום? זו היא אשליה גמורה לצערי הרב. וברקע, אנחנו רואים את אובדן הדרך של השמאל בישראל, כאשר בחוסר התפכחותו, בהתפגרותו, הוא מוצא עצמו בברית מוזרה, כזו עם האיסלאם הקיצוני, הפשיסטי, עם החרמות, ועם המשטים. חבל.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
