עור לגויים

ח"כ רונית תירוש יזמה חוק שנועד לחסל את הסחר בפרוות בישראל. המשמעות של ייבוא פרוות לארץ היא שישראל, אור לגויים כפי שמזכירה תירוש, תומכת בצער בעלי חיים, במעשה המכוער של הרג חיות רק כדי להתהדר בפרוותיהן.

מתוך חשש שחרדים החובשים שטריימלים ייאלצו לוותר על השועלים שלראשיהם, יזעקו "געוואלד" ויסכלו את החוק, צומצמה הצעת החוק, ולדאבון זנבם, השועלים לא ייכללו באיסור הסחר.

אלא שבפני החוק עומד מסכל חדש. שר התמ"ת פואד בן-אליעזר מנסה לעצור את החוק כיוון שמופעל עליו לחץ מצד מדינות המשווקות פרוות לישראל, בהן פינלנד, קנדה, דנמרק ואחרות. לא שאכפת להן שאנחנו נחדל לסחור בפרוות, ממילא איננו קניינים גדולים שלהן, אלא שחקיקה כזו עלולה לשאת חן בעיני מדינות אחרות, שיאמצו אותה גם. או אז, עלולות מדינות השחיטה להפסיד כסף. ומה חשוב יותר, כסף או ערכים? תנחשו לבד.

טוב לדעת שהשר מתנגד לחוק לא מתוך נקמה בפילים שתקפו את נכדתו שחדרה לכלובם בספארי. מה שלא טוב לדעת זה שלמשפד הלאומי חשובה מדי אי-נעימות כלשהי עם סוחרי הפרוות, כאילו על זה ייפלו ויקומו קשרי המסחר של ישראל.

רגע לפני שהצעת החוק החשובה הזאת מושלכת לפח בגלל שפנים או פחדנים, בואו נבין במה מדובר. סוחרי הפרוות הם למעשה אנשים אלימים ואוהבי ממון ששוחטים בעלי חיים - גורי דובים, כלבי-ים, חתולים, כלבים, ארנבים ועוד - תוך התעללות קשה. נחסוך מכם את הפרטים.

ולמה אותם ציידים ופושטי עורות ופרוות פוגעים, לדוגמה, בגורי דובים שאינם מצליחים לברוח עם האימהות שלהם? לא בשביל תרופה או תזונה לאדם - אך ורק כדי שגברת או אדון כלשהם עם טעם רע במיוחד ועם אדישות ליונקים אחרים בעולם יוכלו לכרוך סביב עצמם פרווה.