בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
התניית קליטת בקשה להיתר בנייה - לא תלויה בדבר
|
רשויות מקומיות אינן יכולות לעקוף את החוק באופן בריוני ולסרב לקלוט בקשות להיתר בנייה בתשלום חובות
חילוקי דעות בין רשות מקומית לתושב על גובה חובותיו, או אף על עצם קיומם, הם עניין לגיטימי, והחוק מעמיד לרשות התושב כלים שונים בכדי למחוק או להפחית את החיוב השגוי לדעתו. אלא שלאחרונה, מנסות רשויות מקומיות שונות לעקוף את החוק, ולכפות על תושבים המצויים עימן בהתדיינות משפטית בנוגע לחובות, להפסיק את ההליכים המשפטיים ולשלם את הסכום אותו דורשות הרשויות. הרשויות מצאו דרך יצירתיות לכפות על התושב את תשלום ה"חובות": כאשר תושב שכזה מגיש בקשה להיתר בנייה, הרשות מסרבת לקלוט אותה במערכת. בניגוד לכל דין, מתנה הגזברות את מתן האישור לא רק בתשלום האגרה עבור הבקשה, אלא גם בכך שהמבקש אינו חייב לעירייה שום חוב משום סוג. וכך, כאשר על-פי הנוהל הפנימי באותן רשויות לא נקלטת בקשה ללא אישור הגזברות, וכאשר הגזברות מסרבת לתת את האישור הנדרש, לא מתבצעת קליטה טכנית של הבקשה. מובן מאליו, כי קליטת הבקשה להיתר בנייה במערכת אינה מבטיחה את קבלת ההיתר המיוחל, כי אם מהווה את תחילת המערכה בלבד, אשר לא פעם נמשכת זמן רב וממושך לאור בעיות תכנוניות אובייקטיביות, התנגדויות וכיו"ב. יודגש כי אישור בקשה להיתר בנייה על-ידי הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה, מותנה ממילא בקיום דרישות מהותיות לביצוע העבודות המבוקשות, כגון: אישור תוכנית אינסטלציה, אישור אדריכלות, תשלום היטל השבחה ואגרות, אישור מהנדס וכיו"ב. על כן, היתר הבנייה המיוחל אינו מונפק עד להשלמת הדרישות הללו על-ידי המבקש והסדרת כל חובותיו כלפי הרשות. ברם, בשל טענה לקיומו של חוב מצד מגיש הבקשה להיתר בנייה, אין על-פי חוק לרשות כל סמכות לסרב לקלוט במערכת בקשה להיתר בנייה. כלל ראשון במשפט מנהלי, הוא כי אין לרשות מנהלית כל סמכות, זולת הסמכות שמעניק לה החוק. בדברי החקיקה הרלוונטיים להגשת בקשה להיתר בנייה, כלומר בחוק התכנון והבנייה ובתקנות התכנון והבנייה, מפורטת רשימת דרישות-סף לקליטת בקשה להיתר בנייה, אשר בהתקיימן, מחויבת הרשות לקלוט את הבקשה ללא שום שיקול דעת נוסף. במילים אחרות, החוק לא מעניק לרשות מקומית כל סמכות לסרב לקליטת בקשה להיתר בנייה בשל חוב כספי, ואינו מאפשר לה שום שיקול דעת בעניין. חמור הדבר שבעתיים, כאשר בין הרשות לבין מבקש ההיתר קיימים חילוקי דעות לגיטימיים, לגבי עצם קיומו של חוב או גובהו. במקרים שכאלו, הופכת פעולה טריוויאלית וטכנית כקליטת בקשה, לאמצעי לחץ בלתי חוקי, המאלץ את התושב להפסיק הליכים משפטיים חוקיים ולגיטימיים, אותם הוא מנהל מול העירייה לביטול החוב השגוי. בשורה התחתונה, מדובר בלא יותר מאשר בגרסה נוספת של "שיטת מצליח", ולכן מומלץ שלא להיכנע לדרישה הבלתי חוקית, אלא לפנות לייעוץ משפטי.
|
תאריך:
|
25/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
25/07/2010
|
|
עו"ד שי קידר
|
התניית קליטת בקשה להיתר בנייה - לא תלויה בדבר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אמתי
|
25/07/10 16:25
|
|
2
|
|
גרדוס
|
26/07/10 11:18
|
|
אינני מכיר את שחר מזרחי, ואף לא קראתי את פסקי הדין בעניינו - לא של בית המשפט המחוזי ולא של בית המשפט העליון. אולם פרשה זו, המסעירה בימים אלה את התקשורת, את המשטרה, את המשרד לביטחון פנים, וכמובן, את המערכת המשפטית - מזכירה לי ימים רחוקים.
|
|
|
נו, תגידו את האמת? ראיתם לה? כן, את מבושיה של מיכל אמדורסקי? אם לא, חבל. אודה ולא אבוש: ראשית, לא ידעתי מי זו בכלל אמדורסקי, לכן אני מכה על חטא. אישיות כה מפורסמת, מסתבר, ו"עתיק" שכמותי אינו מכיר את גיבורי התרבות של מדינתו. נכון שהשם אמדורסקי מקושר אצלי לבני ז"ל, לשירי הדודאים, ה"שלושרים", "גשר הירקון" וכדומה. מיכל אמדורסקי, יוק.
|
|
|
בשבועות האחרונים מתנהלת מערכה דיפלומטית ותקשורתית בעניין המו"מ הישיר בין ישראל והפלשתינים לקידומו של תהליך השלום. בגלל הסירוב הפלשתיני שקיבל גיבוי מהליגה הערבית, הסכימה ישראל הרשמית ל"שיחות קרבה", למרות היותן למעשה "מו"מ עקיף", וזאת לאחר שזה 20 שנה לפחות נערכות שיחות ישירות, גם אם חשאיות, ומאז שנחתמו הסכמי אוסלו לפני 17 שנה עברו הצדדים למו"מ ישיר ופומבי. כל צד עורך הצגה בפני הצופים בו בבית הלבן, כדי לשכנעם כי הוא בסדר, וכי הצד השני מערים קשיים.
|
|
|
יום שלישי, 20 ביולי 2010, היה יום מיוחד ב"יד ושם" שבירושלים. קבוצה של 37 בני נוער מרמאללה באו לבקר במוסד המנציח את זכר השואה ומתעד אותו. ביקור כזה של תלמידים פלשתינים מיהודה ושומרון הוא נדיר ביותר. יוזם הביקור התראיין בגלי צה"ל למחרת היום, והציג את עצמו רק בשמו הפרטי. את שם משפחתו פחד לומר, זאת אחרי ששמע ברמאללה דברי תוכחה על המעשה שעשה - "איך אתם הולכים למקום כזה כשהעם הפלשתיני תחת כיבוש" - ואפילו איומים לבל יעשה זאת שוב. הנער הסביר למראיין כי המניע לביקור היה רצונו ורצון חבריו פשוט לדעת את ההיסטוריה, מאחר שבבית הספר שלהם אין מלמדים על השואה ואין גם ספר לימוד בערבית שבו יוכלו לקרוא מה התרחש. הוא נשאל מה הרשים אותו במיוחד ב"יד ושם", ואמר שהתרשם מכך שהעם היהודי לא איבד את תקוותו ולא את חזונו, על-אף כל מה שעבר עליו. כשנשאל לסיום אם יחזור ל"יד ושם", השיב: "כן, אבל יש גם הנכְּבה שלנו ואנחנו נבקר בכפרים הערביים שהיו בישראל לפני 48' וגם ב"יד ושם".
|
|
|
טענותיהם של הפליטים הערביים וצאצאיהם ל"זכות השיבה" אינן חדשות. עם זאת קיים פער עצום בין התוכנית הנרקמת למימושה במערכת החינוך הפלשתינית, לבין הבנת משמעותה של תוכנית זאת על-ידי ישראל והמדינות הדמוקרטיות התורמות מאות מיליוני דולרים לקידומה. במשך שנים הולך ונבנה המתכון לאסון ההומניטרי הבא במערכת ההופכת את ההטפה להתאבדות ולרצח עם לאידיאל חינוכי ולמטרה מדינית ראויה.
|
|
|
|