האחיזה בארץ ישראל

הנאום הארוך של משה רבינו נמשך, והפעם הוא מקבל תפנית. אם בפרשות הקודמות דובר על הלאומיות הישראלית ועל השמירה עליה, הרי שבפרשת עקב מתחילים לדבר על השכר והעונש שבקיום המצוות.

הפרשת פותחת בהבטחה על הטובה באם ישמור עם ישראל על חוקי התורה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...". מה היה צריך להיות הפרס על שמירת המצוות? בדתות אחרות, מקובל להבטיח הבטחות לעתיד הרחוק, שלא ניתן לבחון אותן האם הן יתקיימו או לא. על כך נאמר בתלמוד: "הרוצה לשקר - ירחיק עדותו". אבל בתורה, ההבטחה היא לטווח הקצר: "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ. וְהֵסִיר יי מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ". השכר הוא שכר בעולם הזה, ברכוש חומרי. ומאידך-גיסא יש גם את האזהרה לעוברי חוקי התורה: "וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יי אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן".

בהמשך הפרשה יחזרו הבטחות אלו עוד מספר פעמים, כאשר הידועה שבהן היא הפרשה השנייה של קריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יי אֱ-לֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ". לעומת "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף יי בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יי נֹתֵן לָכֶם".

המשותף לכל האזהרות שבפרשה הוא ששמירה על מצוות התורה תוביל לעושר ולרווחה, בעוד אי-קיום מצוות התורה יביא לגלות ולעזיבת הארץ. אפילו כמות המשקעים בארץ ישראל היא ביחס להתנהגות היושבים עליה. אחרי פרשת דברים, בה ניתח משה רבינו את האירועים שהביאו לכניסה לארץ, ואחרי פרשת ואתחנן, בה הוא הדריך כיצד לשמור על הרגש הלאומי חי, גם אחרי כמה דורות, באה פרשת עקב. בפרשה זו מוסר משה רבנו את המפתח, כיצד לשמור על האחיזה בארץ.

ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת, יש לה כוחות רוחניים המושפעים מהתנהגות היושבים בה. כשהיושבים עליה אינם מתנהגים כראוי, ארץ ישראל מקיאה אותם מתוכה. ולהפך, כאשר היושבים עליה פועלים בצורה ישרה, ארץ ישראל נותנת את ברכתה ומוציאה את השפע שטמון בה. על עיקרון זה חוזר משה רבינו לאורך כל הפרשה. מכאן ואילך, בכל הפרשות הבאות יתחיל משה רבינו לפרט את המצוות עליהן יש לשמור כדי להיות ראויים לישיבה בארץ ישראל.