בא לקלל ויצא מברך

לשם שינוי, היום התעלתה על עצמה איילה חסון, כתבת קול ישראל, והביאה חדשה עיתונאית מן המעלה הראשונה: דיווח על פגישה של החתרן הבלתי-נלאה מקדימה (חיים רמון), אולי בשליחותו של החתרן הבלתי-נלאה מקדימה (שמעון פרס), עם בכיר ברשות הטרור הפלשתינית, במטרה לחבל באפשרות לקיום מתן ומתן ישיר בין ממשלתה החוקית של מדינת ישראל לבין אותה רשות טרור, בנימוק שאם - חס וקדימה! - תעלה מפלגת קדימה לשלטון בישראל, האויב יקבל ממנה יותר.

למען הגילוי הנאות: "תהליך השלום" ושיחות ההקרבה (הקרבת ישראל, כמובן) תכליתם איננה שלום אלא היפוכו - הקמת מדינה לאויב בלב ארץ ישראל. לפיכך כל מעשה שתוצאתו בלימת התהליך ההתאבדותי הוא מבורך. מנקודת ראות זו, וזו בלבד, מעשהו של חיים רמון דומה למעשהו של בלעם: בא לקלל ויצא מברך.

מכל נקודת ראות אחרת, מעשהו של ארך-הלשון, הידוע בלשונו הפוגענית והחודרנית, הוא פסול. מעשהו דומה למעשיהם האנטי-דמוקרטיים של האוסלואידים מראשית דרכם: חתירה תחת ראש ממשלה נבחר ועקיפתו, במטרה להקים מדינה לאויב, בעטיפה נוצצת של "שלום", שאינו אלא מלחמה: מלחמת אוסלו והמלחמות שבאו בהמשך לה. כאשר יצחק רבין החל להבין שהוליכו אותו שולל, קרה מה שקרה. היום חשוב שבנימין נתניהו יפנה לשלום - לא שלום עכשיו - ולא למדינה פלשתינית. שלום ומדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית הם דבר והיפוכו.

מעשהו של רמון ראוי לכל גינוי וכרוך בקלון, גם אם בית המשפט נמנע בעבר מייחוס קלון למעשה מגונה שביצע רמון בחיילת והורשע בשל כך. חיים רמון הורשע אז בביצוע מעשה מגונה. ההרשעה היא הרשעה והמעשה הוא מגונה, כלומר נושא קלון בחובו. מגונה (לפי מילון "רב מילים") הוא: "מכוער, גס, לא מנומס, מרגיז; הראוי לגינוי בשל היותו מנוגד לחוק, למוסר או לכללי הנימוס". מעשהו של רמון ניחן בכל המאפיינים הללו. עיתוי המעשה, ביום פרוץ המלחמה הכושלת בלבנון בקיץ 2006, ממחיש עוד יותר את אטימותו של האיש. ההרשעה יצרה קשר בל-ינותק רמון-קלון. ההבחנה המתפתלת בין מעשה מגונה עם קלון לבין אותו מעשה ללא קלון נראית כ"משפטפטת". באמצעותה ניסו שופטיו של רמון גם להישאר נאמנים לפסק-דינם וגם להיכנע ללחץ תקשורתי בלתי הגון ובלתי הוגן שלא לחסום את מי שהורשע בעבירת מין, בדרכו חזרה אל שולחן הממשלה, בבחינת "לא תחסום שור בדישו".

הייעוץ שנתן חיים רמון לנציג בכיר של רשות הטרור הפלשתינית הוא תוצאה של הסלחנות הישראלית כלפי מעשי חתרנות נגדה, בין אם בעבר היה מדובר בייעוץ שנתן ח"כ אחמד טיבי לרב-המחבלים ערפאת, או בתשלום גימלת חבר-כנסת לעזמי בשארה (שהתקשר לעריקאת תוך כדי הפגישה עם רמון), ובין אם בהווה מדובר בייעוץ שנתן רמון לאחד מממשיכי דרכו של אותו רב-מחבלים. לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב.

חיים (בלעם) רמון ידוע כמי שמשאיר אדמה חרוכה מאחוריו: כך בקופת חולים ובהסתדרות שאותן החליש כאשר עמד בראש מערכות אלה; כך בניהול מסע הבחירות של לא אחר מאשר שמעון פרס ב-1996, תוך ניסיון לגרוף רווח פוליטי מרצח רבין; כך בדחיפת "גדר הביטחון" הבזבזנית שאין לה דבר עם ביטחון אלא עם העשרת קבלנים ועם ניסיון להסיג את ישראל ולכלוא אותה מאחורי הגדר הפוליטית; וכך - הלוואי - במעשהו הנוכחי, שיש לו פוטנציאל של גרימת נזק רב למפלגה הלא-נקייה קדימה. אם כך יקרה, כי אז ניתן יהיה לומר: בא לקלל ויצא מברך.