המוסר היחסי בהחלט של גדעון לוי

בשם המוסר תובע גדעון לוי מראש הממשלה דאז אהוד אולמרט שלא למנות את שאול מופז לשר. טענתו העיקרית של גדעון לוי מתמקדת במה שהוא מכנה "פשעי מלחמה" שביצע מופז בהפעלת צה"ל במהלך אינתיפדאת אל-אקצה, אשר דורשים, לטענתו, להביא את מופז למשפט בפני בית הדין הבינלאומי בהאג.

מתוך נקודת מוצא מוסרית זו יניח הקורא הסביר, כי גדעון לוי נאמן לאמות המידה המוסריות המדריכות אותו ויחיל אותן ביחס לכל אדם שביצע פשעי מלחמה, כולל פלשתינים שהורשעו ברצח אזרחים ישראלים ואחראים על שילוח מחבלים מתאבדים לפיגועי תופת במרכזי הערים בישראל. ואולם, עמדתו של גדעון לוי שונה בתכלית.

את מרואן ברגותי, מייסד ומפקד ארגון הטרור של פתח (גדודי חללי אל-אקצה) המרצה מאסר עולם בגין רצח ישראלים, נמנע גדעון לוי מלכנות פושע מלחמה, ואדרבה - מייחל שייצא לחופשי בהקדם ושימונה לראש הממשלה הפלשתיני. יתר על כן, הוא משלים ואף רואה ברכה בדיעבד בשלטון הנהגת חמאס, שכולה מעורבת בטרור ובפשעי מלחמה, גם על-פי הגדרות ארגוני זכויות האדם, ומאחל לראותה בממשלת אחת בראשותו של מרואן ברגותי. גם בהקשר זה נמנע גדעון לוי מלקרוא למנהיגי חמאס פושעי מלחמה, אלא בוחר לתאר את ח'אלד משעל ועמיתיו בלשון נקייה המזככת את מעשיהם בכותבו: "מדינאים קשוחים אבל הגיוניים".

הגיונו של גדעון לוי מביא אותו לקרוא לממשלת ישראל להכיר בחמאס ולהושיט לו יד לשלום, ובוודאי לא לדרוש את מיצוי הדין על רצח מאות ישראלים, ירי טילים לעבר ערי ישראל, פיגועי ההתאבדות ועוד.

זו דמותו של גדעון לוי המוצג על-ידי חסידיו כעמוד אש מוסרי ההולך לפני המחנה. מוסר כפול והתייצבות משתמעת לימין טרוריסטים מאפיינים את עמדותיו.

1.
2.