מי מחפש הרתעה נגד החיזבאללה?

במלחמת לבנון השניה, כאשר הקרבות היו בעיצומם, וכלכלת לבנון התחילה להתמוטט, כאשר ראינו כיצד תשתיות החיזבאללה נהרסו כמעט לחלוטין, הן בכפרי-הדרום השיעים המרוקנים, והן בהרס עשרות בניינים רבי-קומות שניבנו לתפארת בשכונות שיעיות בבירות בצור ובצידון, ואחרי שהתברר שמאות רבות של אנשי חיזבאללה בין ההרוגים והפצועים, כבר החלו להשמע קולות בעולם הערבי המודיעים לכל שלא חשוב איך תגמר המערכה, החיזבאללה ניצח בה (!?)...

יש אצלנו שמתרגשים מהצהרות ממין זה וטוענים שזה מראה שנכשלנו בהרתעת האויב... אבל השאלה היא: האם סירוב האויב להכיר בכישלונותיו או בעוצמתה של מדינת ישראל פירושו הוא: ש"ההרתעה הישראלית נכשלה"? ושלא יהיה ספק, חוץ ממספר דגי-רקק באוניברסיטאות שלנו, ברור לעולם שצה"ל חזק מתמיד ויכול להדוף בהצלחה כל מיתקפה, ויותר מכך, הניסיונות הבלתי פוסקים מצד האמריקנים לשכנע אותנו שלא לפעול נגד אירן מדגישים זאת.

הבעיה היא שמעולם לא הייתה למדינת ישראל הרתעה כלפי הערבים, וזאת מכיוון שאויבינו מעולם לא זיהו במרכיבי הכוח את הנושא האיכותי כמרכיב מכריע. הם רק הביטו על המרכיב הכמותי, דהיינו, "לא יכול להיות שהמעטים, הישראלים, יגברו על הרבים - עלינו". לכן גם לא שינתה להם העובדה שהובסו ב-5 מלחמות, הם עדיין ראו בכך: "קונספירציה מערבית" או "ערמומיות יהודית", "מיקריות", או "שואה" (שנבעה בד"כ משחיתות מנהיגיהם).

צאו וראו כיצד הוקם בקהיר "מוזיאון הניצחון" שבא לפאר את "נצחונו הגדול" של צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים... תיירים רבים בקהיר שנלקחו לבקר במוזיאון זה, הביעו תדהמה לנוכח החוצפה והשקר בחסות ממשלה שצבאה הובס וכותר ברובו ושצה"ל בסוף המלחמה עמד ממש בשערי קהיר. אז את זאת הם מציגים כניצחון... שאלתי פעם איש אקדמיה מצרי, שהערכתיו כנאור, לפשר הדבר והוא השיב לי בכל הרצינות: "הצלחנו לצלוח את התעלה? זהו הניצחון! כל היתר לא חשוב..."

התפישה הערבית המעוותת הזו חוזרת שוב במלחמתנו בחיזבאללה, לא התפלאתי שבטרם שוקמו הריסות המלחמה בלבנון, הוקם מוזיאון בלבנון אשר בו מוצג לכל ה"נצחון ההרואי" של חיזבאללה במלחמת לבנון השניה (וזאת בסיוע תמונות מפגיעות הקטיושות בחיפה, נהריה וקריית שמונה) - "כי הרי כל היתר לא חשוב..."

אני גם מניח שלא נשמע במוזיאון הזה את הצהרתו הפומבית המפורסמת של נסראללה בתום מלחמת לבנון :"אם הייתי יודע את תוצאות המלחמה לא הייתי מרשה את חטיפת החיילים הישראלים" (וזו כמובן הצהרה של מנצח...) ואם כי במלחמת לבנון השניה כבר לא היינו כל-כך "צימחונים" כלפי השמדת האוייב הדבר עדיין לא עשה עליהם רושם... אולי לא השמדנו מספיק... הם זוכרים לנו את "חולשותינו" שבתום מלחמת יום כיפור העברנו מים ומזון לארמיה השלישית המכותרת ובמלחמת לבנון הראשונה הנחנו לאלפי מחבלים פלשתינים לעלות על אניות טיול בדרכם לטוניס... כי הרי המושג הומניות לא מצוי כלל בתרבותם (והם יודעים שלא אנחנו ביצענו את טבח סברה ושתילה).

שני גורמים נוספים מעודדים את האויב לחשוב שהוא ביתרון וכי אין לגביהם הרתעה ישראלית:

הגורם הראשון הוא התקשורת הישראלית המוטה ברובה שמאלה הנתמכת על-ידי אנשי אקדמיה שמאלנים שבתסכולם, מהיותם מיעוט עלוב וחסר השפעה, פועלים לקעקע את הישגי הממשלה וצה"ל ופועלים להראות את הצדדים השחורים של כל מלחמה ושל כל מבצע "להכות על חטא" על שטויות, להבליט את השלילי ולתמוך בטיעוני האויב.

הגורם השני הוא הזהירות של הממסד הביטחוני הישראלי שלא להסתבך בקרבות עם חיזבאללה (או חמאס) מכיוון שכל עימות איתם יגרום לנו הרס, פגיעה קשה בכלכלה והרוגים רבים אפילו שנביס אותם בסופו של דבר. פשוט אין למדינה כל אינטרס להסתבך בעימות שאינו נוגע עקרונית לשרידותה של המדינה.

אבל מצד שני, במצב הנוכחי, עלינו לזכור שאירן מהווה כיום איום קיומי על מדינת ישראל ומכיוון שהחיזבאללה מופעל ישירות על-ידי אירן, הרי שכל התפרצות אלימה מצידו כלפינו חייבת להענות בכל העוצמה, במלחמת-שמד אכזרית למען ידעו האירנים כי זה יהיה גורלם אם יתערבו ישירות או בעקיפין, וזה אולי יצור הרתעה כנגד אירן - מה שאין לנו כיום.