|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
דבריו של שר הפנים, אליהו ישי, צריכים לקומם כל בעל לב ורגש
|
|
ילדי מהגרי עבודה. יחוו טראומה קשה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| אותם ילדים אומללים לא הגיעו ארצה "לשם טיול". הם גם אינם "מגן אנושי" להוריהם. בוודאי לא פוליסת הביטוח שלהם. אבל, מעל לכל, הם לא צריכים להיות, בשום פנים ואופן, השעיר לעזאזל של שר הפנים | |
|
|
|
|
|
|
רק רשעות-לב היא זו שיכולה הייתה להזין את דברי שר הפנים, אליהו ישי, בגנותם של 400 ילדי העובדים הזרים שנידונו לגירוש. הסרקזם הגס שנלווה אליהם מעיד יותר מכל על אופיו של האיש שבידיו הואצלה הסמכות להחליט החלטה אכזרית שכזו.
מעבר לרוח הדברים הגזעני והפרימיטיבי, יכול כל פסיכולוג מתחיל להעיד עליהם כי יש בהם גם כדי לגרום לטראומה קשה לאותם ילדים, על לא עוול בכפם. מי כאליהו ישי, איש שס, צריך לדעת שגם אם אבות אכלו בוסר - שיני הבנים לא תקהינה!
לא 400 ילדי העובדים הזרים, שגורלם נחרץ, הם שפוגעים בצביון המדינה. מי שפוגע בו הוא השר ישי בכבודו ובעצמו. אותם ילדים אומללים לא הגיעו ארצה "לשם טיול". הם גם אינם "מגן אנושי" להוריהם. בוודאי לא פוליסת הביטוח שלהם. אבל, מעל לכל, הם לא צריכים להיות, בשום פנים ואופן, השעיר לעזאזל של שר הפנים.
ילדי העובדים הזרים רשאים להישאר בארץ הזאת מכוח רצונם; ארץ שבה נולדו, גדלו והתחנכו ושאת שפתה הם דוברים, כי פשוט אין להם ארץ אחרת.
בזיעת-אפם
גם אם נביא את דבריו של שר הפנים אד-אבסורדום, לפיהם המדובר בילדי-עובדים שהסתננו לארץ שלא כחוק, עדיין אין מקום להטיל עליהם את גזירת הגירוש. לא רק ותק-שהותם כאן הוא שעומד להם - גם אסור להחיל אותה עליהם, רטרואקטיבית, פשוט משום שעד להחלטה לגרשם לא נקבעו מראש תקנות ברורות בעניינם, ומן ה"לקונה" הזאת הם בהחלט רשאים ליהנות.
וחוץ מזה, מרקיז ישי, הוריהם של אותם ילדים לא הגיעו לישראל כדי להתעשר. בסך-הכל הם ביקשו להתפרנס בכבוד ואינם חוזרים לארצותיהם כאמידים. את 1,000 הדולר בחודש הם הרוויחו בזיעת-אפם - לא בהימורים בקזינו. את הכסף הזה, שעליו הוציאו את נשמתם, הם מייעדים, כדין, למשפחותיהם וזו זכותם המלאה.
וחוץ מזה, מרקיז ישי, איש, זולתם, לא יעשה את העבודה השחורה שלהם. עדיין לא נולד הישראלי שיסכים - בוודאי שלא ייטיב – לסעוד כמותם את אותם חלכאים ונדכאים שבתוכנו. התחליף להם יהיה רק משענת-קנה-רצוץ!
|
| תאריך:
|
11/08/2010
|
|
|
עודכן:
|
11/08/2010
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בבר
|
11/08/10 09:33
|
|
|
|
2
|
|
המציאותי
|
11/08/10 09:38
|
|
|
|
3
|
|
צבי גלברד
|
11/08/10 09:39
|
|
|
|
4
|
|
מיכאל ב
|
11/08/10 10:06
|
|
|
|
5
|
|
הריגשית ישי צודק
|
11/08/10 10:10
|
|
|
|
6
|
|
המאוס
|
11/08/10 10:16
|
|
|
|
7
|
|
אליהו חיים
|
11/08/10 10:34
|
|
|
|
8
|
|
קוסם
|
11/08/10 12:25
|
|
|
|
9
|
|
אלישמע
|
11/08/10 16:19
|
|
|
|
10
|
|
ישי צודק!
|
12/08/10 03:22
|
|
|
|
11
|
|
עמך
|
12/08/10 12:37
|
|
הסכם השלום, בינינו לבין המוסלמים הגרים ברצועת עזה או אלה המתגוררים ביהודה ובשומרון, כל שכן אלו המתגוררים בינינו - אינו תלוי בחילופי אדמות, בהחזרת פליטים, או בחלוקת ירושלים. כל אלה הם לא יותר מאשר כלים במשחק שחמט, הנמשך יותר ממאה שנים, מאז חזרו היהודים לארצם והקימו מדינה עצמאית, וכל קשר בינם לבין חשיבותם לשלום העולם והמזרח התיכון הם לא יותר מאשר מסך עשן.
|
|
|
|
|
כשנולדה רות לוביץ', שלט ברוסיה הצאר ניקולאי השני ושמו של לנין, שעתיד היה להשפיע על חייה, עוד לא היה מוכר לאף אחד. רות נולדה אחת עשרה שנים לפני המהפכה הרוסית והלכה לעולמה, החודש בגיל 104, תשע עשרה שנים אחרי התפרקות ברית המועצות. בחייה של רות אלה לא היו רק נקודות ציון כרונולוגיות. חייה היו בסימנן של התקווה והמאבק לעולם צודק יותר, שהמהפכה ההיא חוללה.
|
|
|
|
|
לא מזמן קראתי סיפור מעניין שמתחיל בערך כך:
|
|
|
|
|
ביום רביעי 11.8.10 מתחיל חודש הרמדאן (בערבית: رمضان, ובתעתיק מדויק היינו צריכים לכתוב בעברית: רמצ'אן). דומני שזהו מועד טוב עבורנו, היהודים, להכיר את החודש המיוחד הזה של שכנינו המוסלמים, שיש בו דמיון רב ליום הכיפורים היהודי.
|
|
|
|
|
עורכי עיתונים אלקטרוניים רבים אינם מקיימים את שהם מחויבים לו בכתב על-פי הצהרתם: להפעיל "שיקולי מערכת" כדי לשמור על החצר האחורית שלהם, ה"טוקבקים", מפני דברים שאינם ראויים להופיע בדפוס. העובדה שהם אינם עושים זאת, היא מחדל הגובל בפשע ציבורי, תרומה של "העיתונות החופשית" להידרדרות המוסר הציבורי הכללי. הם גם מתבזים בכך כשהם מרשים בגלוי לעבור על הכללים שהם-עצמם מנסחים ומציגים לראווה. כשהם שומרים על תדמית המכובדות על הנייר אך לא על הצג, הם כאותו אדם המופיע בחליפה עניבה וכובע - עם "חנות" פתוחה לרווחה. כל מה שהם צריכים לעשות כדי למנוע זאת, הוא להעסיק שני פנסיונרים בהתנדבות כדי שינפו את הזבל הנערם במדורי ה"טוקבק", על-פי הכללים שלהם - אך הם אינם מעוניינים.
|
|
|
|
|
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
