ההתיישבות קודמת לריבונות

חמש שנים לאחר הפשע ההיסטורי של אריאל שרון וחבר מרעיו בהחרבת הקהילות היהודיות בגוש קטיף ובצפון השומרון, השמדת החיים היהודיים בחבלי ארץ אלה וההרס המוחלט של היישובים, ועם חידוש המו"מ הישיר ל'שלום' (היכונו למלחמה!) בימים אלה בין ישראל לבין ישמעאל, מו"מ הטומן בחובו כניעה ישראלית מוחלטת, החרבת החיים היהודיים ביהודה ובשומרון והרס טוטאלי של היישובים, חס וחלילה, מן הדין להזכיר ולזכור את העובדה הניצחת כי ההתיישבות קודמת לריבונות א-פריורי.

הקשר העמוק בין עם ישראל לבין ארץ ישראל נובע מכוח התורה. במשולש נצחי זה אין למדינה חלק, לא היה ולא יהיה, גם אם הדבר קצת קשה לאי-אלו מוחות מעורפלים קמעה לנוכח השעה ההיסטורית החולפת, בה מהווה ה'מדינה המודרנית' את צורת ההתאגדות של העמים בכלל ועם ישראל בארצו בפרט.

מובן מאליו שריבונות ישראלית על הארץ כולה עדיפה בהרבה על כל ריבונות אחרת או חוסר ריבונות. ואולם יש לזכור כי גם בעבר הרחוק וגם בזה הלא-כל-כך רחוק חיו יהודים ביישובים יהודיים בארץ ישראל שלא תחת ריבונות ישראלית. הן בבית הראשון והן בזה השני עברו על העם בארץ מאות שנים בלא ריבונות ישראלית. בתקופת הבית השני למשל, שהתפרסה על כ-700 שנה, הייתה ריבונות ישראלית לא יותר מאשר כ-150 שנה (ימי החשמונאים וצאצאיהם-יורשיהם), מה שלא מנע מהיהודים להמשיך לחיות וליצור את מיטב היצירה, ולו תחת ריבונות זרה.

גם שיבת-ציון של ימינו אנו, אין לה דבר וחצי דבר עם 'מדינה' כלשהי. הגאון רבי אליהו מוילנא (הגר"א), הכלי המחולל מלמטה של שיבת-ציון, השליח המחולל של 'תחיית המתים' במובנה הלאומי, שלח את תלמידיו לארץ ישראל על-מנת להציל מכליון את החיים היהודיים הגלותיים, רגע היסטורי אחד לפני שהם מאבדים את טיפת החיות האחרונה והופכים ל'תרווד של עצמות', מצב עגום עד מאוד ממנו לא תיתכן עוד תקומה כלשהי. כך עשה גם מנגד רבי ישראל הבעש"ט, אבי החסידות. ראשוני תלמידיהם מגיעים לארץ בסוף המאה ה-18 למניינם ובתחילת המאה ה-19, כאשר יש בה לא יותר מ-500 יהודים בלבד, בירושלים ובגליל. היישוב הישן מתחיל לצמוח ולהתפתח עד כי ב-1870 לערך נוצר לראשונה בעת החדשה רוב יהודי בירושלים, כ-5,000 יהודים מתוך כ-10,000 תושבים, וכמו-כן מתחילה יציאה אל מחוץ לחומות ירושלים ומתחילות לקום המושבות. מדינה? ריבונות? איזו מדינה ואיזו ריבונות? מי חשב על כך בכלל בימים ההם? העיקר היה לקומם קהילות יהודיות וחיים יהודיים בכל רחבי הארץ, היכן שניתן. שני שליחי ה' הללו, הגר"א והבעש"ט, הם בלא-ספק מחוללי שיבת-ציון, מחוללי התנועה היהודית לציון, משמע הציונות, כאשר הודות למפעלם צמח היישוב היהודי בארץ מכ-500 יהודים בסוף המאה ה-18 ועד לכ-30,000 יהודים בסוף המאה ה-19, כלומר הכפיל את עצמו ב-60 תוך 100 שנים! ועם זאת קמו בארץ עשרות ישובים יהודיים חדשים. אכן, ההתיישבות קודמת לריבונות, הן מבחינה ערכית, הן מוסרית והן מעשית.

רק על-רקע זה של התעוררות החיים היהודיים בארץ עד כדי רוב יהודי בירושלים, אפשר וצריך להבין את עליית בנימין זאב הרצל על בימת ההיסטוריה בשנות ה-90 של המאה ה-19 עם האידיאה החדשה שלו בדבר ציונות מדינית שתהא מעתה המטרה המוצהרת העיקרית של הקיום היהודי בארץ, דהיינו - הקמת מדינה יהודית, ריבונות, שלב מעשי חשוב בדרך העולה להר הבית. ואולם ברור כי בלא מפעלם של תלמידי הגר"א והבעש"ט והקמת היישוב הישן, לא היה לרעיונותיו של הרצל על מה לחול וממילא או שהוא עצמו לא היה הוגה אותם מעולם או שהיו להגיגים הפורחים באוויר, באין בסיס מעשי לקלטם.

כך או כך, מאות-אלפי היהודים שהגיעו לארץ ב-50 השנים שבין הופעת הרצל לבין הקמת המדינה, ומאות היישובים החדשים שהוקמו בתקופה זו, לא באו ולא הוקמו מכוחה של המדינה אלא מכוח התורה וההיסטוריה של עם ישראל ולכל היותר גם מתוך תקווה ואמונה שיום יבוא ותקום מדינה יהודית לתפארת בארץ ישראל. אכן, שוב, ההתיישבות קודמת לריבונות.

בכן, ההתיישבות היהודית בכל מרחבי ארץ ישראל, קימום החיים היהודיים בארץ ב'ערים נשמות' - זהו הערך העליון של שיבת-ציון, עד הקמתו מחדש של בית המקדש, במהרה בימינו אמן. ציונות מדינית? ריבונות? המדינה אינה אלא כלי שלטוני, חשוב והכרחי, בן השעה ההיסטורית החולפת, שהוקם בכדי לשרת את העם בהשגת מטרותיו והגשמת ערכיו, בית לאומי לעם היהודי כעם בין העמים וככל העמים.

והנה, 'אליה וקוץ בה': החכם בגויים אמר כבר לפני כ-120 שנה כי 'כל היכן שיש עם ומדינה, המדינה היא האויב הגדול ביותר של העם'. אמר ודומה כי צדק. עובדה: מי החריב את גוש קטיף וצפון השומרון? הערבים? האמריקנים? ובכן, היו אלו הניאו-פשיסטים והסוציאל-פשיסטים הישראלים. וכל-כך למה המדינה היא אויב העם? משום שהמדינה, כל מדינה, היא גולם הקם על יוצרו, גולם גדול שהאינטרס הקיומי שלו אינו חופף לאינטרסים של יוצרו. המדינה היא צורת משילות, כלי שלטוני המזין את עצמו, תופח לממדים 'מפחידים' ואזי מתחיל להחזיק מעצמו עיקר וערך וכמו 'שוכח' את מטרת הקמתו - דהיינו לשרת את יוצרו, את העם, בהגשמת שאיפותיו וערכיו, להגן על העם ולא על עצמו. המדינה המודרנית, ובכלל זה גם מדינת ישראל, אינה אלא עגל חדש, אליל חדש. וכאשר העגל שוכח מי קונהו ומי בעליו, מתחיל הוא להתפרע, לנגוח ולבעוט זוגיות לאחור, הוא פוגע בראש ובראשונה בעם שהקימו והמשילו עליו. הרס הקהילות והחיים היהודיים וחורבן היישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון הם-הם ההוכחה החותכת והראיה הניצחת לכך.

אין זה אומר כי לעגל מדינה אסור לקפל את הזנב ולברוח מחבלי ארץ שהאזרחים (ודוק: האזרחים, לא העם!) בחולשתם הכריעו כי אין ברצונם או ביכולתם להמשיך ולהחזיק מטעמים כאלו ואחרים. ואולם זה בהחלט אומר כי למדינה אסור בתכלית האיסור להרוס ישובים יהודיים ולהחריב קהילות וחיים יהודיים. ישוב יהודי, קהילה יהודית - מרגע שהוקמו, הם ממש כמו תינוק שנולד, ילד שגדל, חיים חדשים הצומחים מכאן ואילך מכוח עצמם ויש להם זכויות יסוד בסיסיות, דהיינו בראש ובראשונה להמשיך לחיות בביטחון, להתקיים, להתפתח וליצור. ממש כשם שאין הורים רשאים לחסל ילד רק משום שאין הוא מוצא חן בעיניהם או שאין להם עוד כוחות לגדלו, כך אסור לה למדינת ישראל להרוס ישוב יהודי ולהשמיד חיי קהילה כלשהי. ההתיישבות קודמת מבחינה ערכית לריבונות ואין ריבונות אלא מכוח ההתיישבות. לפני חמש שנים היו אלה גוש קטיף וצפון השומרון, עתה עולים על שולחן הניתוחים ירושלים, יהודה, בנימין ושאר השומרון, חס ושלום; ואם הטירוף לא ייעצר, בעוד כמה שנים יהיו אלה הגליל והנגב ומזרח השרון, עד בואכה גטו מדינת תל אביב. התיישבות אין, וריבונות היכן? בגטו? משמע, תהליך חיסול ההתיישבות טומן בחובו את חיסול המדינה עצמה.

יתכבד נא העגל מדינה, יתכבדו נא ראשיו טרופי הדעת ורפויי התודעה ויבינו את עיקר העיקרים: ההתיישבות היהודית והחיים היהודיים בכל רחבי הארץ הם הערך העליון שלמענו הוקמה המדינה ואותו עליה לשרת. אם קצרה ידה של המדינה ואם מחשבות של איבוד-לדעת-לאומי עולות בראשי מנהיגיה, מוטב ישלחו נא יד בנפשם שלהם בלבד, או לחילופין תתקפל נא המדינה לאחור תוך 'סידורי ביטחון' כאלו ואחרים ליישובים, עם ארה"ב או ה'קוורטט', ותמשיך את תהליך אובדנה האיטי שלה בלבד. אך אל יבעט העגל לאחור ואל תעז המדינה הפשיסטית 'לשלוח ידה אל הנער' - משמע אל תהין לפשוע נגד העם ונגד האנושות, להרוס שוב ישובים ולהשמיד קהילות וחיים יהודיים באשר ההתיישבות היהודית בארץ ישראל קודמת לריבונות הישראלית א-פריורי, ערכית, מוסרית ומעשית.