אכיפת צחוק: אלי ישי, אני איתך

לכבוד מר אלי ישי
שר הפנים,
ירושלים

שלום רב,

ראשית אבקש להתנצל על השיהוי הרב בכתיבת מכתב זה. אתה יודע מר ישי, התייצבות בריש גלי ותמיכה פומבית בהחלטה המכונה בתקשורת "גירוש הילדים" אינן בגדר התקינות הפוליטית העכשווית. הסכמה עם הרחקה מן הארץ של מהגרי עבודה ובני משפחותיהם השוהים בארץ שלא כדין, מתויגת על-ידי אליטות ישראליות כחוסר הומאניות וכחוסר רגישות. אבל האמת צריכה להיאמר - גם אם היא אינה במסגרת הזרם המרכזי הציבורי ואף מתייצבת נגדו.

אני מניח שאתה תוהה מה בכל-זאת הביאני לכתוב מכתב זה דווקא כעת, ואומר לך בגילוי לב: המודעה הענקית שראיתי ביום שישי, ה- 20.8.10, בעיתון ידיעות אחרונות, הייתה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל.

סביר להניח כי גם אתה ראית את המודעה הזו, הפותחת במילים: "אנו החתומים מטה, קוראים לך, אדוני ראש הממשלה, אל תגרש את הילדים! אף לא ילד אחד!". המודעה פונה לערכים עליונים - "דמוקרטיה", "נאורות", "הוגנות", "מוסריות", "אנושיות" ו"יהדות". אם כך, אפתח בערך חשוב - לא עליון אבל בכל-זאת בעל משמעות והוא: "שקיפות". האם יש לך מושג, מר ישי, כמה עולה מודעה כזו? אני מניח שמדובר במאות אלפי שקלים חדשים. האם אתה יודע מי מימן אותה? אני אינני יודע ואני סבור כי מרבית הציבור גם אינו יודע. אם היא מומנה מכיסם של החתומים על המודעה - ניחא; אך אם לא - מעניין לדעת מי מימן אותה. כן, "שקיפות" קוראים לזה.

קשה להתעמת עם סוללה של אליטות. הנגישות שלהן לתקשורת ומכאן לעיצוב דעת הקהל, היא בערך כמו הנגישות שלך לבית הכנסת השכונתי באזור מגוריך. ככלל, התקשורת אוהדת "מסעות צלב" הקוראים תיגר על השלטון והממשל. הבכת פקידים ומנהיגים מעניקה למביכים תדמית של "לוחמים" למען הצדק, למען החירות ולמען מה לא. גם אם הטיעונים הם פשטניים והמניעים עמומים, ההבכה מביאה רייטינג ומוכרת היטב את העיתון. לא זו אף זו, טרמפיסטים לא מעטים מצטרפים לגל ה"מוסרי" ההולך ותופס תאוצה. כל טרמפיסט עם האינטרסים שלו ועם מטרותיו. פער לא קטן יהיה בין המטרות שיצהיר עליהן ובין מטרותיו הבלתי מוצהרות.

העובדות הן שהשוהים הבלתי חוקיים בישראל, שאנו דנים בהם, הגיעו לארץ כמהגרי עבודה. לא כפליטים ולא כתיירים ולא כצליינים. חלקם נכנסו לארץ שלא כדין. מרביתם הועסקו בארץ שלא כדין. כולם ללא יוצא מן הכלל - הם - לא נעים להגיד זאת בקול אז אומר זאת בלחש: הם עבריינים. בטובך, מר ישי, אל תגלה לאליטות שאמרתי את זה. עוד אחטוף על כך כהוגן. אתה יודע, לפעמים הן לא נותנות לעובדות לבלבל אותן.

נכון, לו הייתה אכיפת החוק בישראל יעילה ולא רופסת כפי שהיא, ולו היה בישראל ממשל בעל יכולת משילות אפקטיבית, חלק ניכר מהבעיה שאתה ואני מתמודדים איתה לא הייתה נוצרת, או למצער נפתרת זה מכבר. אתה כמובן מתמודד עם הבעיה כשר הממונה ואני כאחרון הבלוגרים (יחי ההבדל הקטן). עם זאת, שנינו מכירים היטב את קבוצות האינטרסים שהביאו לארץ את מהגרי העבודה האלו, העסיקו אותם, לעיתים בתנאים מחפירים ומבישים, והתעשרו על גבם וכבודם וגם על-חשבון אזרחים משלמי מיסים שכמותי. שנינו מודעים לאין האונות המתמשכת של רשויות האכיפה בישראל - לשמחתם ולרווחתם של אותן קבוצות אינטרסים. ככלות הכל, קבוצות אינטרסים אלו גזרו את הקופון כבר לפני זמן רב. עכשיו תורנו לשלם אותו. נראה כי למקרא שורות אלו יאמרו בוודאי האליטות: "מה לשלטון החוק ולדיון הזה, הרי ילדים עומדים כאן לדיון", והן ינקטו ברטוריקת-נגד מוסרית ומלוטשת כדי להשיג דה-לגיטימציה לך, להחלטתך וכעת לי ולעמדתי.

אחת הרטוריקות החביבות עליהן היא השימוש במוטיב השואה. הפוליטיזציה של השואה היא תהליך הראוי לגינוי ולהוקעה. לעיתים, הפוליטיזציה של השואה לא רק שהיא מסלפת עובדות אלא היא פוגעת במשמעות האוניברסאלית והערכית של השואה. במקרים נדירים היא אף גובלת בהכחשתה. העובדה היא כי מהגרי העבודה בהם אנו דנים, לא נרדפו בארצם ואינם נרדפים בארצם; איש לא גירש אותם מביתם וכפה עליהם לעזוב את ארצותיהם; מדינת ישראל אינה מולדתם ומעולם לא הייתה כזו, והיא אינה מדינתם. הם מורחקים מהארץ בהליך משפטי סדור, ומוחזרים למשפחותיהם, אותן מן הסתם הם שדרגו במהלך השנים, ועיני לא צרה בכך.

מרבית מהגרי העבודה האלו למדו מהר מאוד שהם לא רק הגיעו לארץ המובטחת מבחינתם, אלא שהם הגיעו לארץ שבמרבית המקרים אכיפת החוק אצלה היא אכיפת צחוק. כך הם למדו לשריין עצמם ולהבטיח את עתידם בישראל ביודעין שהם עוברים על החוק וגורמים עוול לילדיהם. מי שמשתמש בילדיו כמגן אנושי, שלא ילין על נזק העלול להיגרם להם. אתה מכיר מר ישי את הבדיחה על ההוא שרצח את הוריו ובכה כי יתום הוא?!

אין ספק כי מרבית מהגרי העבודה בהם אנו דנים יכולים להיחשב כסוג של קורבנות על-פי הגדרות ויקטימולוגיות רחבות ועדכניות. הלוואי שישראלים רבים היו חרוצים, נאמנים ומסורים כמו חלק ניכר מהם. נכון הוא כי אם הרשויות בישראל היו מתפקדות כראוי, קורבנות זו הייתה מצטמצמת ואולי אף נמנעת. לכן, ראוי לפצותם בעת הרחקתם מהארץ. לפיכך אני מסכים כי הרשות המבצעת תיקח כמה שקלים מהכסף שאני מעביר מדי חודש למדינה, לטובת פיצוי הולם לאותם אנשים. אני לא מתכוון לפיצוי במובן המשפטי, אלא לפיצוי במובן הערכי-הומניטרי. תמצא דרך שכל מהגר דנן, ללא הבדל בין גיל ומגדר, יקבל בעת עלייתו למטוס מענק כלשהו - נניח סכום השווה לשכר המינימום החודשי, כפול מספר השנים שהוא היה בארץ. אני גם מסכים שכל הוצאות הרחקתם יהיו על-חשבוננו, ולא על-חשבונם, כפי שמסמיך החוק אותך להחליט, וכי לא יינקטו נגדם הליכים פליליים אך בשל שהייתם הבלתי חוקית בארץ. אבל מר ישי, וזו גם האחריות שלך כלפי, תדאג שיקבלו מהם טביעות אצבע ותסדיר היטב את המנגנון הנדרש להבטיח את אי-כניסתם שנית לארץ. אתה יודע, הדלת המסתובבת הזו, שעושה מאיתנו חוכא ואיטלולא. שוהה בלתי חוקי מאבד לצמיתות את זכותו לחזור למדינה בה שהה שלא כדין.

לו הייתה לי האפשרות, הייתי שואל את החותמים על אותה המודעה בעיתון - האם פינוי משפחות עם ילדים מבתיהם בהתנחלויות ל"ישובים זמניים" נחשב בעיניהם כצעד הומאני יותר מהרחקת בני-אדם מהארץ לבתיהם שלהם? ככלות הכל, פינוי התנחלויות מרצועת עזה זכה בפי רבים לא רק לכינוי "עקירה", אלא גם לשם "גירוש", ויש אף הטוענים כי הוא הסב למפונים נזק כספי ונפשי שאין לו שיעור, כן גם לילדים. ומה לגבי פינוי התנחלויות בעתיד?! נכון, לפעמים ערכים נעלים מתנגשים זה בזה והחלטות על הערך העדיף מתקבלות לא רק על בסיס הרע במיעוטו, אלא מתוך ראיית טובת הכלל ומבט הצופה פני עתיד. אגב, חלק ממתנגדי פינוי ההתנחלויות יכולים לאמץ לחיקם בחום אחדות מן הרטוריקות ששימשו את החתומים על המודעה המדוברת נגד "גירוש הילדים", כמו למשל: "מדינה דמוקרטית מכבדת זכויות של מיעוט, בעיקר כאשר היא עצמה אחראית להימצאותו כאן... מדינה נאורה לוקחת אחריות על מעשיה ומעניקה לכל הילדים החיים בה מעמד חוקי... כל אחד מן הילדים האלה הוא עולם מלא, אנא, אל תחריב עליו את עולמו!".

אותם המצדדים בהשארת האוכלוסיה דנן בישראל, אומרים שהפעם נוותר, ולהבא: "לא נתיר ונחמיר! נקפיד ונאכוף! נאמר ונקיים!". ממש ארץ נהדרת: מחר נתחיל דיאטה, מחר נפסיק לעשן. שנינו יודעים שפני המחר יהיו כפני האתמול. אולי אפילו גרועות יותר. הבה נתחיל בשינוי היום כדי שניתן צ'אנס למחר אחר.

מר ישי הנכבד, האמן לי, אינני נמנה עם הזרם הפוליטי או הדתי שלך. אתה יודע מה, אנחנו אפילו לא באותו כיוון בעניינים אלו. אבל כשאתה צודק וגורמים לך עוול, גם על-חשבוני, אני איתך בעניין.

בברכת חיים ושלום,
אבי דוידוביץ