האוטוסטרדה לפרסום מהיר

עבודת המאסטר (2004) של ת' באוניברסיטה העברית עוסקת בשיתוף הפעולה הספרותי של סבי, ד"ר בנימין זאב (וולפגנג) פון וייזל, עם אסד ביי (לב נוסימבאום). לשבחו של ת' ייאמר כי הוא עלה על הקשר בין שני אנשים כל כך שונים אלה לפני שהדבר נחשף בספרו של טום רייס "האוריינטליסט". אולם הוא לא השכיל להתעמק בסיבות לשיתוף הפעולה המוזר הזה, לא בחן את הסביבה התרבותית של אירופה של שנות ה-30, שהתגנדרה ברומנטיקה מזרחית, ואשר הייתה הקרקע להתאסלמותו של לב נוסימבאום ולעיקר עיסוקו הספרותי מצד אחד, ולמסעותיו ולפירסומיו בנושא הגיאופוליטיקה של האיסלאם של פון וייזל מצד שני; הוא לא ניסה לעקוב אחרי פירסומיהם או אחרי ניסיון חייהם של השניים אשר קדמו להוצאת ספרם המשותף "אללה הוא גדול", ואשר בכוחם להאיר את תרומתם לספר. ת' גם לא הכביר מילים על ההבדל העמוק בהשקפת עולמם של שני הסופרים - האחד יהודי אז'רביג'ני, שהתאסלם והמציא לעצמו שושלת אריסטורקטית, והשני יהודי וינאי בן למשפחה אריסטורקרטית, אחת הדמויות הססגוניות והמקוריות ביותר בתנועה הציונית, שהקדיש את חייו למפעל הגדול מכל: שיבת ציון.

בשלב הבא זוכה ת' במלגת דוקטורט מאוניברסיטת ציריך. הנושא: "התנועה הפשיסטית בארץ ישראל", ומתקשר אלי כדי לחפש מסמכים הנדרשים לעבודתו בעזבונו האישי של פון וייזל המצוי ברשותי. לשאלתי, איזו תנועה פשיסטית הייתה בארץ, ענה ת': אב"א אחימאיר ופון וייזל עמדו בראשה. אני: מוזר.

רק לרוויזיוניסטים הודבק הכתם הפשיסטי

אומנם איני פרופסור להיסטוריה ציונית, אבל מעולם לא נתקלתי ב"תנועה פשיסטית" בציונות. ידוע לי כי אחימאיר היה מנהיג הפלג המקסימליסטי בתנועה הרויזיוניסטית . פון וייזל היה ממייסדי התנועה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל ומנהיג הפלג האקטיביסטי בה. שני הפלגים היו מן הראשונים שתמכו במאבק נגד המדיניות הבריטית בא"י שחנקה את התפתחות היישוב היהודי ומנעה עלייה יהודית ובכך - את הצלתה של יהדות אירופה. אבל תנועה פשיסטית? לא שמעתי על זה. שאלתי אותו אם הוא רואה בעיקרון הז'בוטינסקאי של הקמת צבא יהודי עניין פשיסטי, כי אם כן, אז גם צ'רצ'יל, דה-גול, רוזוולט וכל שאר המנהיגים של העולם החופשי הם פשיסטים...

"אולי ההגדרה 'תנועה' אינה מדויקת. כבר העירו לי על זה וייתכן ואצטרך לשנות את השם..." התפתל ת'. אלא שהאיש קיבל מלגה לעבודת דוקטורט הנושאת שם זה. האם אף אחד - לא המנחה שחתם על ההצעה לדוקטורט ולא ועדת ההוראה של האוניברסיטה - לא שם לב לחוסר הדיוק הלא-אקדמי הזה?

ספק רב אם ת' יכול להרשות לעצמו לשנות את השם. את המלגה הוא קיבל בדיוק בגלל הסנסציה שמבטיחה כותרת הדוקטורט. היא הולמת את מחול השדים לשלילת הלגיטימציה ממפעל התקומה של עם ישראל בארצו. וזה מה שמבטיח לת' את הקידום האקדמי. ההנאה שישאבו גורמים מסויימים בעולם ובארץ מתיוגם של אבות התקומה הציונית בארץ כפשיסטים כבר מוכרת. לכינוי "פשיסט" יש היום רק הקשר אחד - היטלר ובעלי בריתו.

מכאן הדרך קצרה: הפלשתינים יצויירו ככפריים תמימים שאת אדמתם גזלו ציונים פשיסטים. ומי שאינו בקי בהיסטוריה של האזור - ומדובר ברוב המוחלט - אינו יודע, למשל, כי ממשלת המנדט קרעה 77 אחוז מן השטח שיועד לבית הלאומי היהודי אשר לו הייתה מחוייבת על-פי כתב המנדט, וכי על-מנת לשרת אינטרסים פוליטים של האימפריה הבריטית, היא מסרה אותו לקומץ בדואים, או כי 100 אלף דונם מאדמת פלשתינה ניתנו בחינם לכמה פלחים שמיהרו ומכרו אותם לציונים, ששילמו על כל שעל אדמה סכומים ספקולטיבים, וכולי. אותו בור תמים יסיק את "המתבקש": על מדינת ישראל - כמו גרמניה הנאצית -לשלם על פשעיה ולפנות את עצמה מהאדמות הגזולות - הכוללות לא רק אדמות שהן מעבר לקו הירוק.

אך ת' יודע פרק בהיסטוריה הציונית ובהקשר הרחב שלה. הוא ודאי מכיר את הניסיונות הנואשים של התנועה הרוויזיוניסטית לגבש שיתופי פעולה למען הצלת יהודים ולטובת העלייה הבלתי לגלית. מדובר בכל שיתוף פעולה - גם עם איטליה של מוסוליני טרום הברית עם היטלר, בדיוק כמו הסכם ההעברה שנחתם ב-1933 בין הסוכנות היהודית בא"י (שנוצרה ונשלטה על-ידי חוגי השמאל המובהק) ובין גרמניה הנאצית במטרה להציל הון ורכוש יהודי ולהעבירם ארצה - הסכם שהפר את החרם הכלכלי היהודי על גרמניה, שהתברר כאפקטיבי ופגע במצבת מטבע החוץ של גרמניה.

ת' ודאי יודע גם פרק בהיסטוריה האירופית של התקופה: שהאנרכיה הרצחנית של הבולשביזם בערי איטליה העלתה את מוסוליני לשלטון, ושהפחד מהשתלטות הבולשיביזם על אירופה חיבב את שלטון מוסוליני על מנהיגי העולם החופשי - צ'רצ'יל, רוזוולט ושות' ראו בו מנהיג נערץ - כגורם שעצר את התפשטות האדום על אירופה החופשית. גם חיים ויצמן נפגש עמו בניסיון למצוא דרכים לשיתוף פעולה. בעצם, לא רק מוסוליני - גם על היטלר כתב הניו-יורק טיימס הליברלי דברי הלל. וכאשר ב-1940 כתב פון וייזל ספר - אנלוגיה בין השקפת עולמו הפוליטית של המרקיז דה סאד ובין האידיאולוגיה הסדיסטית של הנאציונל סוציאליסט והטרמינולוגיה הציבורית של היטלר - כתב לו המו"ל האמריקני כי "אי-אפשר לעלות על הדעת שהמנהיג הגדול ביותר של המאה ה-20, הגאון הגדול, היטלר, נגוע בפתולוגיה חברתית"... אבל רק ברוויזיוניסטים דבק הכתם הפשיסטי.

ת' הולך בדרך שכבר נסללה עבורו. באינטרנט קל להיתקל במאמריו של אחד, לני ברנר, כגון "כשמפלגת ליכוד הישראלית ניסתה להתחבר עם מוסוליני והיטלר" ואחרים, שכביכול "מוכיחים" בהרחבה את הקשרים הקלושים של המנהיגים הרוויזיוניסטים עם הפשיזם, ללא כל התייחסות קונטקסטואלית או השוואתית, שלא לדבר על העדר דיוק אקדמי. ברנר גם אינו מתעניין בקשרים ההדוקים - האידיאולוגים והפוליטיים - של המנהיגות הערבית עם היטלר והפשיזם - אז והיום.

ת' היקר, הנה הצעה שאי-אפשר לסרב לה: עבודת דוקטורט שתשווה את ראשי המערב למנהיגי ערב ביחסם לפשיזם אולי לא תכתיר אותך כ"כוכב נולד" של האקדמיה האירופית, אבל תתרום הרבה יותר להבנת ההיסטוריה, ותשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם של עוכרי ישראל. התרים את הכפפה?

[מראה]