הנשיא אובמה לוחץ על ישראל להמשיך את הקפאת הבנייה ביו"ש. כאן המקום לקבוע: כל מי שטוען שראש ממשלת ישראל אינו יכול לעמוד בפני לחץ של נשיא אמריקני - ולכן עליו להתחייב לוויתורים סוחפים - טועה באופן דרמטי, או מטעה באופן שערורייתי ואולי אף מנסה לתרץ אי-עמידה בלחצים.
מעמד ישראל בארה"ב איתן כתמיד ואף צפוי להתחזק בעקבות בחירות נובמבר 2010. באוגוסט 2010 דורגה ישראל על-ידי "מכון ראסמוסן" היוקרתי - זו השנה השנייה ברציפות - כבעלת הברית השלישית באהדת הציבור האמריקני (71%), לאחר קנדה ובריטניה, לפני גרמניה, יפן, צרפת ומכסיקו והרבה לפני מצרים (42%) וסעודיה (21%).
באפריל 2010 קבע סקר " מכון קוויניפיאק" - המצוטט תדירות על-ידי ה"ניו-יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" ו"סי.אן.אן." - שהציבור האמריקני מעניק לאובמה גיבוי בנושאי חוץ וביטחון חוץ מנושא אחד: ישראל! 19%:66% מחייבים את הנשיא לתמיכה עזה בישראל.
בפברואר 2010 הציב סקר "גאלופ" את ישראל (67%) בחמישיה הפותחת של המדינות האהודות על אזרחי ארה"ב, בעוד הרשות הפלשתינית סוגרת את הרשימה עם צפון קוריאה ואירן.
ביוני 2010 מצא סקר "גאלופ" שאיום הטרור עומד בראש סדר העדיפויות של האמריקנים ומקדים את בעיות האבטלה, הבריאות, המהגרים הבלתי-חוקיים, המעורבות הצבאית בעירק ובאפגניסטן ואיכות הסביבה. בפברואר 2010 מדווח סקר "גאלופ" שהאמריקנים - בניגוד לאובמה - אינם בוטחים באו"מ. הממצאים שופכים אור על המכנה המשותף הרחב בין ארה"ב לבין ישראל, הנתפסת כאב-טיפוס של לוחמה בטרור וקריאת תיגר על האו"מ.
בספטמבר 2010 ציין "מכון ראסמוסן" שרוב אזרחי ארה"ב נכונים לשלוח צבא רק לעזרת חמש מדינות - ישראל מדורגת שלישית (59%) לאחר קנדה ובריטניה.
הסקר המשמעותי ביותר מתקיים מדי יום בגבעת הקפיטול. המחוקקים בשני בתי הקונגרס תומכים באופן גורף בתחיקות ובהחלטות פרו-ישראליות, גם אם הנשיא מסתייג מהן: כ-75% בבית הנבחרים וכ-85% בסנאט. המחוקקים - ובמיוחד 435 צירי בית הנבחרים המתמודדים מדי שנתיים - ערים לתחושות הבוחר, לעוצמתו ולמרכזיותו בשיטת הממשל האמריקנית, שהיא הייצוגית ביותר בעולם והמעניקה לקונגרס עוצמה שקולה לנשיא.
תמיכת הקונגרס בישראל תתגבר לאחר בחירות נובמבר, עם הצטרפות עשרות מחוקקים חדשים, שרובם "ביטחוניסטים", מאמינים בערכים יהודים-נוצרים (תנ"ך), מסתייגים מהאו"מ ורואים במדינה היהודית בעלת ברית ערכית ואסטרטגית ייחודית במאבק מול הטרור המוסלמי. מהקונגרס החדש - שבכוחו יהיה לחשק את הנשיא בנושאי פנים וחוץ - יעדרו חלק ממבקריה החריפים של ישראל: יו"ר ועדת ההקצבות אדיר העוצמה דויד אובי (21 כהונות), ויק סניידר, ביל דהלהאנט וקרולין קילפטריק (7 כהונות כ"א), ועוד.
אהדת הצבור והקונגרס האמריקנים למדינה היהודית מושרשת ועקבית מאז הגעת המתיישבים הראשונים לארה"ב במאה ה-17. לכן, בארה"ב יותר אתרים בעלי שמות תנ"כיים מכל מדינה בעולם ופסלו של משה רבנו מככב באולם מליאת בית הנבחרים ובבית המשפט העליון בוושינגטון. ב-1891, שש שנים לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון, חתמו יו"ר בית הנבחרים, יו"ר וועדת החוץ של בית הנבחרים ו-400 אישים נוספים על "עצומת בלקסטון" שקראה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ב-1922 אישרו שני בתי הקונגרס החלטה משותפת הקוראת להקמת בית לאומי יהודי על כל השטח בין הירדן לבין הים התיכון.
ב-2010 ממחישים כל הסקרים שהאהדה לישראל מהווה את אחד מנושאי הקונצנזוס הבודדים בחברה האמריקנית, הסובלת מהקצנת הקוטביות הפוליטית. המדינה היהודית נהנית מאהדה מוצקה למרות מדיניות הנשיא אובמה (הנתפס כאיש שמאל-קיצוני בעיני רוב הצבור האמריקני), למרות התקשורת "העילית", למרות העוינות בקמפוסים ולמרות הסטנדרד הכפול והאנטישמיות באו"מ ובאירופה.
כניעת ראש
ממשלה ישראלי ללחץ של נשיא אמריקני, תוך התעלמות מהתמיכה הייחודית של הבוחר והמחוקק האמריקנים בישראל, מהווים סטירת לחי לדמוקרטיה האמריקנית ופגיעה חמורה באינטרסים ישראלים. כל ראשי הממשלה מבן-גוריון (1948) ועד שמיר (1992) נהגו למנף תמיכה זאת ולהדוף לחץ נשיאותי, למרות המשאבים החומריים הדלים יחסית שעמדו לרשותם. ראש הממשלה נתניהו מנהיג מדינה המפגינה עוצמה כלכלית, טכנולוגית וביטחונית יוצאת-דופן בזירה הבינלאומית, כאשר העולם החופשי ער לסערות המוסלמיות המאיימות על ביטחונו. האם ישכיל רה"מ ללכת בעקבות מנהיגי 1948-1992, או ישמוט את הקרקע מתחת לרגליהם של תומכי ישראל בארה"ב?
