|
|
חופש העיתונות יחסי בלבד |
פסק הדין במשפט רצח תאיר ראדה מחדד את הצורך לקבוע גבולות לתופעה של ניהול משפט באמצעי התקשורת ● על המשטרה לחקור את העיתונאי אורון מאירי בחשד לשיבוש הליכים ועדות שקר
|
||||||||||
|
||||||||||
אילו להקת "הכל עובר חביבי" הייתה אמריקנית, ייתכן שהייתה ממירה את להיטה "על מדרגות הרבנות" ב"על מדרגות בית המשפט". שהרי אצל ידידתנו שמעבר לים, המשפט מתנהל מחוץ לאולם לא פחות מאשר בתוכו, ולעיתים נדמה שהצדדים מכוונים אל התקשורת ודעת הקהל עוד יותר מאשר אל השופט והמושבעים.
אנחנו עדיין לא שם, אבל בהחלט עשינו כברת דרך ארוכה מאז שמשפטים התנהלו רק בבית המשפט. בעידן בו חוברות אפשרויות העברת המידע המודרניות, תרבות הרייטינג וממלכת הריאליטי - בעידן כזה, ההצגה האמיתית מתנהלת לעיתים מול המצלמות והמיקרופונים. והמילה "הצגה" היא הטובה ביותר לתיאור חלק מההתרחשויות הללו.
פסק הדין ברצח תאיר ראדה עוסק לפחות פעמיים בהתנהלות התקשורתית. האחת היא התנהגותו של אורון מאירי מידיעות אחרונות, אשר פירסם בעיצומו של המשפט תחקיר שהתיימר לקעקע את אמינותו של המדובב, שבאוזניו הודה לראשונה רומן זדורוב ברצח. השנייה היא הביקורת הקשה שמתחו השופטים על אמצעי התקשורת ועל האופן בו השתמשו בהם הן התביעה והן ההגנה.
הסוגיות הללו אינן חדשות. הדלפות מגמתיות מתוך חקירות, הצהרות בומבסטיות של תובעים וסניגורים, העברת מידע חלקי לתקשורת, מניפולציות ואפילו שקרים - כל אלו הפכו להיות חלק בלתי נפרד מן ההליכים היותר-חשובים שאנו עדים להם בשנים האחרונות.
אני לא מדבר כאן על הפגיעה האפשרית בשמם הטוב של חשודים, סוגיה חשובה לכשעצמה, אלא על משהו חשוב עוד יותר: יכולתם של השופטים לנהל משפט צדק, הוגן ומאוזן בתנאים כאלו. מהו למשל הסיכוי של משה קצב לקבל משפט הוגן, לאחר מאות הפרסומים בעניינו משני הצדדים ולאחר שבעת משפטו התנהלו מחוץ לבית המשפט הפגנות נגדו?
אני יכול להעיד על עצמי, שבלי לעקוב אחרי הפרטים במשפט זדורוב, קיבלתי את הרושם שיש ספק בדבר אשמתו; לא יודע אם ספק סביר, אבל ספק. אך לאחר שקראתי חלקים נכבדים מפסק הדין, ברור לי שהרושם הזה נוצר כתוצאה מדיווח תקשורתי שטחי, סנסציוני ואולי גם מוטה.
אנחנו עדיין לא שם, אבל בהחלט עשינו כברת דרך ארוכה מאז שמשפטים התנהלו רק בבית המשפט. בעידן בו חוברות אפשרויות העברת המידע המודרניות, תרבות הרייטינג וממלכת הריאליטי - בעידן כזה, ההצגה האמיתית מתנהלת לעיתים מול המצלמות והמיקרופונים. והמילה "הצגה" היא הטובה ביותר לתיאור חלק מההתרחשויות הללו.
פסק הדין ברצח תאיר ראדה עוסק לפחות פעמיים בהתנהלות התקשורתית. האחת היא התנהגותו של אורון מאירי מידיעות אחרונות, אשר פירסם בעיצומו של המשפט תחקיר שהתיימר לקעקע את אמינותו של המדובב, שבאוזניו הודה לראשונה רומן זדורוב ברצח. השנייה היא הביקורת הקשה שמתחו השופטים על אמצעי התקשורת ועל האופן בו השתמשו בהם הן התביעה והן ההגנה.
הסוגיות הללו אינן חדשות. הדלפות מגמתיות מתוך חקירות, הצהרות בומבסטיות של תובעים וסניגורים, העברת מידע חלקי לתקשורת, מניפולציות ואפילו שקרים - כל אלו הפכו להיות חלק בלתי נפרד מן ההליכים היותר-חשובים שאנו עדים להם בשנים האחרונות.
אני לא מדבר כאן על הפגיעה האפשרית בשמם הטוב של חשודים, סוגיה חשובה לכשעצמה, אלא על משהו חשוב עוד יותר: יכולתם של השופטים לנהל משפט צדק, הוגן ומאוזן בתנאים כאלו. מהו למשל הסיכוי של משה קצב לקבל משפט הוגן, לאחר מאות הפרסומים בעניינו משני הצדדים ולאחר שבעת משפטו התנהלו מחוץ לבית המשפט הפגנות נגדו?
אני יכול להעיד על עצמי, שבלי לעקוב אחרי הפרטים במשפט זדורוב, קיבלתי את הרושם שיש ספק בדבר אשמתו; לא יודע אם ספק סביר, אבל ספק. אך לאחר שקראתי חלקים נכבדים מפסק הדין, ברור לי שהרושם הזה נוצר כתוצאה מדיווח תקשורתי שטחי, סנסציוני ואולי גם מוטה.
|
|||||
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| חופש העיתונות יחסי בלבד |
| תגובות [ 7 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |||||
| 1 |
|
||||||
|
|
|||||||
|
|
|||||||
| 2 |
|
||||||
|
|
|||||||
| 3 |
|
||||||
|
|
|||||||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

