הסכם ההבנות הסודי בין נתניהו לעבאס

חצי שנה אני תוהה מה מוסיף להניע את מחזה האבסורד המוצג לעינינו, נגד כל הסיכויים, נגד כל הביקורות השליליות, נגד
כל הסקפטיות, החשדנות, הציניות ולמרות הסוף הידוע הצפוי מראש.

מה דוחף את ברק אובמה, פוליטיקאי מוכשר, מנהיג המערב, להמשיך להכניס את ראשו הבריא לתוך המדמנה הטובענית הזאת, מהי מטרתו האמיתית של הממשל? מה הם אותם שיקולים שמביאים את הילרי קלינטון להשקיע את מרב זמנה בתהליך מפוקפק?

מה המאיץ הדוחף פוליטיקאי כוכב משופשף כבנימין נתניהו, לנוע אל המסלול הפתלתול המושפע מכבידותם של גופי מסה בלתי יציבים? האם זה רק רצון השרידות? האם זאת ההכרה שהוא וממשלתו הם כיום ברירת המחדל האפשרית הפחות גרועה שקיימת? מדוע אבו מאזן, שיודע שהוא לא מסוגל לעשות הסכם בשם העם הפלשתיני, מככב בהצגה ההזויה הזאת? איזו תועלת יכולה לצמוח לו ולאש"ף מהשתתפות במחזה, שאין סיכוי שיכסה אף מקצת מהוצאות ההפקה שלו, על-ידי מכירת כרטיסים?

לכאורה, מפיק ההצגה אובמה, מתעקש להמשיכה, בהיעדר חלופה טובה ממנה, במחשבה שכל עוד תתקיים, לא ייווצר ואקום בלתי נשלט. בהצגה הזאת משתתפים שחקנים רבים, במישרין ובעקיפין, בנוסף על הראשיים, שביחד "נכבלים" לקואליציית תומכי המערב שאובמה טורח לייצב אל מול האיום האיסלאמי המתהווה ומתגבר בהנהגת אירן, כאשר אפגניסטן ופקיסטן הן חוליות בלתי יציבות שארה"ב מתקשה לאחוז בהן.

אובמה השלים כבר עם תבוסתו במאבק מול נחישות אירן. הוא טורח כרגע לבלום את ההשפעה המתחזקת של אירן, שהיא תוצאה ישירה מהתבוסה הזאת. כל זה לכאורה! למעשה, מפיק ההצגה הזאת, שגם מממן אותה במיטב כספו של המערב, טוען שדי במימון הזה כדי להצדיק את דרישתו להמשכה של ההצגה. זאת בלי כל קשר למה שחושב, יאמר או יעשה קהל הצופים, שמצביע ברגליו!

חליבת המערב

היש לשני השחקנים הראשיים היריבים אינטרס אחד משותף? מסתבר שיש ויש: להמשיך ולקבל שכר ותמיכה כספית מהמפיק העקשן או השוטה הזה. 'אם לצורך זה, צריך להופיע ולככב בהצגה הזויה, למען העם והפוליטיקה, נככב בכיף!'.

על מה מדברים נתניהו ואבו מאזן בשיחות ארבע העיניים שלהם? שניהם, פוליטיקאים מנוסים, שמים יד, זה על לבו של חברו, ומודים שכרגע, אינם מסוגלים להתקדם אפילו מילימטר נוסף בתהליך. אבל "כאמני עשיית האפשרי" שניהם מבינים שהטוב ביותר ששניהם מסוגלים להפיק מהמצב הוא המשך קבלת התמיכה, האתנן מהמערב. מאחר שאובמה קשר את שניהם להמשך התמיכה הזאת, שבמצבה הכלכלי של אמריקה כבר נהייתה לו לזרה, הוא הפך אותם לבעלי אינטרס משותף: להמשיך ולחלוב את המערב!

ישנה הסכמה בלתי כתובה ביניהם: לעשות ביחד, ככל שניתן, כדי לא לתת בידי המערב אף סיבה או תירוץ לצמצם את התמיכה ששניהם נהנים ממנה וזקוקים לה מאוד. שניהם, אבו מאזן ונתניהו, שקועים עד מעל לאוזניהם, במשימה העליונה כיצד לעזור אחד לשני, להמשיך את המצב הקיים מבלי לתת לאמריקנים שום סיבה בעולם, להאשים מי מהם בגרירת רגליים, ובוודאי שלא בהכשלה של השיחות.

אלא שהאמריקנים אינם פראיירים! הם כבר מזמן חושדים בכך, שקיימת הסכמה סודית כזאת, ולכן הם החליטו להשגיח על שני החבר'ה האלה מקרוב קרוב. ולכן ה"גננת" הילרי קלינטון הצמידה את עצמה אל שניהם כדי לוודא שמשימתם המשותפת הזאת "תיכשל", ואז הם יעשו את הטעות, וידרדרו את עצמם אל תוכו של ההסכם הבלתי רצוי והמפחיד את שניהם (בעברית עכשווית זה מכונה "הפוך על הפוך") או שמזימתם תיחשף, וארה"ב תודיע להם, לנו ולעולם, שהיא מתחילה בקיצוץ האתנן הנדיב, והיא תמשיך בכך עד אשר הם יחזרו להיות מעשיים ויחדלו "לשחק במשחקים".

בסופו של דבר, למרות שאומרים שהכל אישי, מה שיתרחש מבחינה לאומית בהצגה הזאת כנראה צפוי וידוע: ממשלתו של נתניהו תיפול אחרי כשלוש שנות משילות (זה זמן סביר בקנה מידה ישראלי), אבו מאזן יתפטר ויגרור את אש"ף לבחירות חדשות. אובמה לא ייבחר לכהונה השנייה (תפילה של נתניהו וחלום של אבו מאזן). ישראל תיבהל ותתפתה לאיים ו/או לתקוף את אירן, כחלק מהידרדרות אזורית שתתרחש גם כתוצאה מסגירת ברזי התמיכה (מאותו הוואקום המפחיד שייווצר).

מה יהיה על התיאוריה המלומדת לפיה רק לשלום כפוי יש סיכוי להתממש ולהחזיק מעמד לזמן סביר?