אימת השמאל: הכיפות הסרוגות בצה"ל

עלייה עצומה בשיעור קציני חי"ר חובשי כיפה סרוגה בצה"ל, פי 12 בשני העשירונים האחרונים, כך עולה מממצאי מחקר שפורסם היום (15.9.10) בעיתון הארץ. מנתונים המסתמכים על אגף כוח-אדם בצה"ל עולה, כי שיעור החיילים הקרביים מקרב בוגרי המכינות הקדם-צבאיות הדתיות עומד על 80% לעומת כ-40% קרביים מבין כלל החיילים, ושיעור הקצינים חובשי הכיפות מגיע ל-25% לעומת 8% בלבד בצבא כולו.

כותב הידיעה, עמוס הראל, מסביר: "צה"ל נמנע מפרסום הנתונים בשל הרגישות הפוליטית של העניין. חוששים שהפצת הנתונים יכולה להיות פתח לדיון נוקב מחנאי, בשאלה מי תורם וכמה הוא תורם בשירות הצבאי".

שוב צביעות מקוממת של השמאל. כאשר שיעור הקיבוצניקים ביחידות הקרביות היה גבוה משיעורם באוכלוסיה, אז לא חששו לפרסם זאת, נהפוך הוא - התנועה הקיבוצית הרבתה להשתבח בכך ובצדק. אולם כאשר הסרוגים תפסו את מקום הקיבוצניקים ובגדול, הן בצבא והן בהתיישבות החלוצית, את המציאות החדשה הזאת מתקשים לעכל כל הצבועים והמתחסדים שכשלו בחינוך בניהם.

העובדה שחובשי הכיפות הסרוגות הם מלח הארץ היום, טורדת את מנוחתם של אלה שנטשו את האידיאולוגיה הציונית של אבותיהם, ולכן פרסומו והפצתו של המחקר החדש עלולה "להיות פתח לדיון נוקב" כפי שמזהיר כותב הידיעה עמוס הראל.

בעת כתיבת השורות הללו אני נזכר בחלחלה במאמרו של האלוף (במיל.) שלמה גזית, שהיה ראש אמ"ן שכתב (ידיעות אחרונות, 8.3.98): "הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאצים". אני, החילוני, שהתחנכתי בבתי ספר של זרם העובדים (בית החינוך), מאחל לעם ישראל: מי ייתן וירבו חובשי הכיפות הסרוגות בקרב קציני וחיילי היחידות הלוחמות בצבא. בתקווה שהם יגבירו את המוטיבציה להתנדבות גם בקרב אותם צעירים חילונים המעדיפים לשרת ביחידות עורפיות.