עומס העמלות ומכת הצ'קים החוזרים

בעידן הנוכחי, בעקבות המשבר הכלכלי, מתפרסמים נתונים חדשים המבשרים על עליה בניתוקי הטלפון, החשמל, הגז, הסלולר ושל - "מכת הצ'קים החוזרים".

אפשר להבין את התופעה על רקע המצב הכלכלי הקשה.

המספרים קשים מאד. 50 אלף ניתוקי קווי בזק מידי חודש, או 600 אלף בשנה. 10,000 ניתוקי חשמל בחודש, או 120,000 בשנה.

היד הלוחצת על כיבוי השלטר, ניתוק הטלפון, והחזרת הצ'ק מאד קלה, בעיקר בגלל הרווח הכספי המיידי לחברות אלו כתוצאה מעמלות החיבור מחדש או עמלות החזרת הצ'קים. כסף קל ונקי. שלא לדבר על 'טירטור' הנגרם לאזרח, והניצול הציני של אלו שניתקו להם בגלל חוסר מזומנים.

אולם, המצב החמור ביותר הינו בענף הבנקאות הנוגע לכלל אזרחי המדינה.

ומה קורה בענף הבנקאות, ענף המרויח מליונים?

העלייה במספר החזרות הצ'קים נמשכה ב-2003 - בפרט מסיבה המוגדרת כ"אין כיסוי מספיק" (אכ"מ), כך עולה מנתונים שפירסם אתמול המפקח על הבנקים בבנק ישראל. בסך הכל הוחזרו ב-2003 כ-4.3 מיליון צ'קים. למעלה מ-51% מהם בשל חוסר כיסוי והשאר החזרות "טכניות".

המערכת הבנקאית הינה מופקרת לחלוטין, הן מבחינת אכיפת המפקח על הבנקים, מר יואב להמן, בנושא משיכות היתר, והן מבחינת העמלה הניגבית.

המערכת הבנקאית גובה בגין הטיפול בצ'קים אלה כ-60 שקל ויותר לפעולה, שאותם משלמים הצדדים. בנוסף, קיימות העמלות "הנסתרות" שמשלמים, כמו רישום "השורה" כאשר החשבון בחריגה. למשל, כל שורה שנרשמת בדפי המידע עולה לנו 1.28 שקל!! או כל המצאה לגבית כספים הנובעת מאי תחרות בין הבנקים, ולבסוף, אי תשלום הריבית על הסכום שלא הופקד, או לחלופין, תשלום ריבית חריגה (שהרי הצ'ק הוחזר) כאשר החשבון במינוס.

לא בכדי אמרה ח"כ מלי פולישוק בלוך (שינוי) שהבנקים "מתעללים בציבור על-ידי גביית עמלות גבוהות שאין להן אח ורע בעולם". אם ננסה לאמוד את הכנסות הבנקים כתוצאה מהחזרת הצ'קים, הרי שההכנסה הנאה והגבוהה הנוספת בשנה במערכת הבנקאות מסתכמת בכ- 260 מיליון שקל, ללא העמלות הנוספות, וללא הנזקים הקשים מאי- פירעון הצ'קים עצמם.

מתי מוחזרים הצ'קים?

כאשר החשבון עובר את מסגרת האשראי שהוסכמה בינו ובין הבנק, או סיבה טכנית (מיעוט).

האשראי בחריגה הוא האשראי הבנקאי היקר ביותר, ולכן ללקוחות לא כדאי למשוך אשראי זה לאורך זמן - עדיף להם לחסל את החריגה אפילו באמצעות אשראי חלופי זול יותר.

אולם, הבנק מאפשר ללקוחות לחרוג מהמסגרת, כי כדאי לו. מה אכפת לו אם הלקוח יסתבך? הוא רק ירויח מהעמלות הרצחניות של חשבון בחריגה.

ומה עם הרשות המפקחת?

המפקח על הבנקים הדגיש כי אין כל כוונה להביא להפסקה כוללת של מתן אשראי בחשבונות עו"ש (חובה), אלא רק להפסיק את תופעת החריגות מהמסגרת שסוכמה בין הבנק לבין הלקוח.

מדוע?

משום שעל אף ההרעה במצב הכלכלי, המפקח על הבנקים אינו רואה בחריגות ממסגרות האשראי בחשבונות העו"ש של משקי הבית והעסקים הקטנים בעיה יציבותית לבנקים. זאת, משום שהיקפן הכולל של החריגות במגזר זה אינו עולה על "כמה מליארדי ש”ח", ומשום פיזורן הרב בין עשרות אלפי לקוחות.

אבל אותם עשרות אלפי לקוחות, הם בדיוק הלקוחות הקטנים, שלא יודעים לחשב את הסכומים המדוייקים בחשבון, בגלל חוסר היכולת לחשב את העמלות הנוראיות שמוטלות עלינו ללא יכולת להבינן.

גם המלומדים ביותר שבינינו, לא יכולים לעקוב אחרי חיוב העמלות.
הבעיה של החזרת הצ'קים הולכת ותופחת, ומאיימת על המשך קיומו של המגזר העסקי, עסקים רבים נסגרו בשל תופעה חמורה זו, ובעיה זו אינה פוסחת על משקי הבית הפרטיים.

ומה עם המפקח על הבנקים?

לא ברור, מדוע המפקח על הבנקים, אינו אוכף את יישום המסגרות.
נכון הוא שהפיקוח לא צריך להתערב בשיקולים העסקיים של הבנקים בקביעת המסגרות והריבית עליהן - התערבות כזו אינה מקובלת במשקים מפותחים. לשם כך יש את הדירקטוריון שקובע מדיניות ניהול סיכונים.

עם זאת, חשוב שהלקוחות יקבלו גילוי נאות על עלות האשראי האמיתית, ויוכלו לדעת לחשב ולבדוק האם לא עשקו אותו "בטעות".
חשוב גם, שתשוכלל התחרות במערכת, כך שהלקוחות יוכלו לכלכל מעשיהם ולבחור את אפשרות המימון הטובה בעיניהם, ולבדוק תחרות אמיתית בין הבנקים.

ויותר מכך, המפקח על הבנקים, חייב להורות לבנקים ליישם פיתוח מערכות ניהול ומידע מתקדמות, שיבדקו ויפקחו על התאמת מסגרות האשראי ללקוחות השונים על-פי צורכיהם ומאפייניהם, וכן לאתר ולטפל בחריגות האשראי שמתהוות. שימוש מושכל במערכות אלה יאפשר לבנקים להירתם ולסייע בהסדרת נושא החריגות המתמשכות ממסגרות האשראי, ולהוריד את כמויות הצ'קים החוזרים.

אבל, אז הם לא ירוויחו עוד למעלה מ-260 מליון שקלים...

שתיקת הכבשים

אבל קולו של מי נדם?

המועצה לצרכנות. אותו גוף, שאמור היה להתריע כנגד גובה העמלות והיקפן, מחריש. במקום לממש את המטרות שלשמן הוקם גוף זה, ולהגן על הצרכן בקול תרועה, אנו בקושי שומעים לחשי ענות חלושה...

בדיון שנערך השבוע בכנסת, שהיה סגור לתקשורת (מענין למה? עוד עדות לקהות חושים ציבורית) הסכימו ראשי הבנקים המסחריים בדיון על בדיקת גובה העמלות.

מה יש בדיוק לבדוק כאן? האם סכום של 60 שקל ועוד עלויות של "שורות" דורש בדיקה של כל כך הרבה גורמים? ומי יהיו החוקרים הנאורים שיבדקו את העמלות?

1.מרכז המידע והמחקר של הכנסת
2.נציגי המפקח על הבנקים בבנק ישראל
3.משרד האוצר
4.המועצה לצרכנות
5.נציגי הבנקים
6.איגוד הבנקים

כשכל הוועדות יסיימו את הבדיקות אי"ה בשנה זו, ממצאי כל הבדיקות יועברו לוועדת הכלכלה, שתדון בהם בשיתוף עם הגופים הבודקים והבנקים.

לאחר שיפרנסו חוקרים כלכליים רבים, ויקראו כל כך הרבה חוות דעת סותרות, יגיעו למסקנה שכבר ידועה לכל ופורסמה - כי העמלות בארץ הן מהגבוהות בעולם.

נשאלת השאלה, מדוע גוף שאמור להגן על הציבור וליצג את האזרח, מפני אותם בנקים שבקרטל סמוי עושקים אותו יום יום, אינו יוצא להגן עליו.

במקום זאת, נותן יד לוועדות שאינן מחליטות החלטות, אלא מעבירות את אי ההחלטה לוועדות משנה שיבדקו את הנושא. או, נותנות יד למריחת הזמן של ראשי הבנקים, בכך שהם ממשיכות לעוור את עיני הציבור במיוחד על-ידי אי קבלת החלטות אופרטיביות שמגינות עלינו.

עובדה חשובה ומעניינת היא, שכל הבנקים להוציא את בנק הפועלים, הולאמו על-ידי הממשלה והיא אחראית למה שקורה בהם כל עוד לא ימכרו או יופרטו. כדאי שחברי הכנסת הנאורים, יבינו זאת גם, ושהכנסת תטפל בנושא בדחיפות לא רק בוועדת הכלכלה אלא במליאה. מוטב שחברי הכנסת ישרתו את האינטרסים של הציבור הרחב ושל שולחיהם ובוחריהם מאשר את האינטרסים של הבנקים ויחוקקו חוק שימנע ההפקרות בנושאים שהועלו כאן.