שוב אנו רואים ושומעים רחש-בחש בתקשורת, בקשר למי שהיה תת-אלוף משה ("צ'יקו") תמיר, שסולק מצה"ל. כמו שקרה בעניינם של מפקדים בכירים אחרים בצבא ובמשטרה, מתגייסים כעת למענו עיתונאים שמניעיהם אינם ברורים וכל מיני יחצ"נים, במינוי מטעם עצמם, או אולי לא רק מטעם עצמם. הם טוענים, בשיא הרצינות כביכול, כי עם ישראל ילך לאיבוד אם ישוחרר מהשירות אותו מפקד בכיר שסרח, שכמובן אין לו תחליף.
הסיפור בתקשורת הוא שתמיר פנה אל הנשיא פרס בבקשת חנינה, אך הנשיא סירב לחון אותו - לנוכח חוות-דעת שליליות שקיבל - והסכים רק להחזיר לו את רשיון הנהיגה.
אני מעז להעלות בדעתי ולשער, מה הייתה תשובת הנשיא לאזרח אחר, לאחר שאותו אזרח התיר לבנו בן ה-15 לנהוג ברכב ללא רשיון נהיגה והבן גרם תאונת-דרכים. האומנם גם אזרח אחר, בנסיבות זהות או דומות, היה זוכה בהחזרת רשיון הנהיגה שלו כה מהר?
לצד הידיעה על סירוב הנשיא להעניק לתמיר חנינה, מתפרסמות ידיעות על "גורמים בכירים בצבא", ששמותיהם נותרים עלומים, והם מביעים את דעתם כי על הרמטכ"ל – אשכנזי, או גלנט לאחר החלפתו – להחזיר את תמיר לשירות הצבאי, שכן אין לנו מפקדי שדה כה טובים כמוהו.
החזרת תמיר לצבא, אם תיעשה חלילה, תהווה שגיאה גסה וחמורה, כישלון פיקודי עילאי וחרפה ובושה לכל רמטכ"ל שיעז לנהוג כך. תמיר עשה שורה של מעשים חמורים ביותר, לרבות הדחת פקודיו לדיווח כוזב, מתן דוגמה שלילית ביותר לעיני פקודיו ובני משפחותיהם,
ומעשים חמורים אחרים.
לאחרונה הסתבכו שני המפקדים הבכירים ביותר בצה"ל, הרמטכ"ל המכהן אשכנזי והרמטכ"ל המיועד גלנט, האחד בפרשה של אי-גילוי מעשה חתרנות חמור בפיקוד הבכיר, והאחר בהשתלטות על אדמות ציבוריות בסיוע טענות סרק בפני בג"צ, בדרך שהשר
מיכאל איתן תיאר כהתנהגות מאפיונרית. לדעתי, שניהם אינם ראויים לשמש בתפקיד הרמטכ"ל, בשל מעשיהם אלה, ולחובתו של אשכנזי יש להוסיף את הגיבוי התמוה לתמיר ואת הימנעותו מהדחת הלה מהשירות, מיד וללא כל שהות, לאחר שנודע מה עולל ולכל המאוחר לאחר שתמיר הודה במעשים בפני בית הדין הצבאי והמחלוקת נותרה רק בשאלת מידת העונש.
כידוע, אין ולא צריך להיות קשר בין העונש במשפט הפלילי, ובין המסקנות הפיקודיות לגבי המשך שירותו של הנאשם בצבא. להסקת מסקנות כאלו אין לרמטכ"ל צורך בהמתנה לפסק הדין של ביה"ד הצבאי, אלא הוא רשאי ואף חייב לנהוג כמתחייב מתפקידו כמפקד.
גם בפרשת
עימאד פארס, תת-אלוף נוסף שכשל באמירת אי-אמת למפקדיו, לא הגיב אשכנזי כפי שהיה חייב לנהוג בשתי הפרשיות, ולומר בו-במקום בתקיפות: "לך הביתה מיד, כי בצבא שאני מפקדו לא ישרתו מפקדים שקרנים כמוך!".
אם יוחזר תמיר לשורות צה"ל, תהיה זו הוכחה מובהקת לכך שתרבות השקר, הדיווח הכוזב, העלמת העובדות והפצת הבדותות השתלטה סופית על צה"ל ועל צמרתו. חיילים זוטרים יוסיפו להישלח לכלא הצבאי, בגין שקרים קטנים כמו "כאבה לי הבטן ולכן לא חזרתי בזמן מהחופשה" או "סבתי בדיוק התחתנה", ואילו הבכירים ירמו, יזייפו, ידיחו את פקודיהם למעשי עבירה ושקר ולמעשים חמורים אחרים, בלא שיבואו על עונשם האמיתי והצודק.
וצה"ל – הוא יוסיף לשקוע במדמנת הדיווח הכוזב, ויביא לנו "נצחונות" כמו במלחמת לבנון השניה ובמבצע "
עופרת יצוקה". ותוסיף לשרור האמירה הכוזבת והמטומטמת, שבלעדי מפקד פלוני שסרח, תמיר או אחר, צה"ל לא יוכל להסתדר. שהרי אם כך הדבר, חובה עלינו להשאיר בשירות את כל המפקדים הטובים הללו שאין להם תחליף, לכל הפחות עד יומם האחרון, ואולי גם לאחר-מכן...
לחרפתה של מדינת ישראל.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
