|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אינכם מוצאים את המשקפיים או שכחתם היכן המפתחות? ● פרופ' ערן כץ, שיאן-גינס בתחום הזיכרון, משיא עצות מועילות כיצד לצאת מן הסבך
|
|
מממ, איפה שמתי את המפתחות?
|
|
|
|
|
|
פרופ' ערן כץ
|
|
|
|
|
היה זה מארק טוויין שטבע בשעתו את האימרה, לפיה הזיכרון אינו אלא האיבר שבעזרתו אנחנו... שוכחים. מאז זרמו מים רבים במיסיסיפי, ובאורח מפתיע מתחוור יותר ויותר שהזיכרון הוא, בעצם, אחד מכלי העבודה היעילים ביותר שיש לנו; עד כדי כך יעיל, שרק לעיתים רחוקות אנחנו נאלצים לחפש את מפתחות הבית שלנו.
פרופ' ערן כץ (48), יליד חיפה, סופר ומרצה פופולרי בארץ ובחו"ל לפיתוח הזיכרון והאינטליגנציה, נושא בתואר הנדיר של שיאן-גינס בתחום הזיכרון, המסוגל לזכור רצף של 500 ספרות אקראיות שמדוקלמות באוזניו.
אליבא דפרופ' כץ, הזיכרון שלנו אוהב לתעתע בנו, ובחלוף השנים הוא רק מחמיר. כץ, שכתב מספר ספרים בנושא (ספרו הידוע ביותר הוא "סוד הזיכרון המצוין"), יודע להשיא עצות מועילות ועונה לשאלות מטרידות כמו, כמה פעמים שכחתם להחזיר טלפון לחבר; או שלא הצלחתם להיזכר איפה, בדיוק, הנחתם את מפתחות הבית; ואיך, לעזאזל, קראו לבריטית ההיא שפגשתם ברכבת לסקוטלנד.
לדברי כץ, אנחנו נוהגים לעשות שימוש במפתחות עשרות פעמים בחודש, כשב-99 אחוז מן המקרים אנחנו גם מוצאים אותם. הצרה היא שכאשר נכשלים פעם אחת בלבד במשימה - אנחנו נאנחים באכזבה ומקטרים.
|
|
באותו עניין מצויה תופעה מוכרת של תסמונת הדלת הנעולה. יוצאים מהבית, ואחרי חמש דקות צצה בראש השאלה הכמעט-נצחית: רגע, נעלתי את הדלת? ניתקתי את המגהץ? כיביתי את המזגן? אליבא דפרופ' כץ הפתרון פשוט: תרגילו את עצמכם פשוט לדבר. בכל יום, כשאתם יוצאים מן הבית - נעלו את הדלת, ליחצו פעמיים על הידית והגידו לעצמכם בלב, או בקול: "נעלתי את הדלת. אני יודע שהדלת נעולה". אז נכון שהשכנים עלולים יהיו לבקש את אשפוזכם, אבל אתם, לפחות, תדעו שהבית נעול...
בסדנאות שפרופ' כץ מעביר עולה תמיד השאלה: ואיך אזכור שזה היה היום ולא אתמול? לדברי פרופ' כץ, תגדילו לעשות אם תנעלו את הדלת בכל יום באורח שונה: יום אחד ביד ימין ויום אחד ביד שמאל דווקא. לעומת זאת, ביום השלישי - תוך כדי התכופפות מוגזמת, ואילו ביום הרביעי - תוך כדי כריעה. מסתבר שאנחנו מיטיבים לזכור את יוצא הדופן, ולכן פעולה מסוימת, שונה מזו שעשינו אתמול, היא זו שתזכיר לנו מיד שנעלנו את הדלת.
|
|
|
"הנה אני בא לקחתכם"... [צילום: גליל מדיקל]
|
|
|
ועוד טיפ קטן בענייני תשומת-לב: מכירים את התופעה שבה אנו הולכים להביא את המשקפיים מחדר הכניסה וברגע כניסתנו לחדר עומדים חסרי-אונים ומנסים להיזכר מה בדיוק רצינו לקחת מכאן? הפתרון הידוע הוא לחזור לנקודת המוצא על-מנת לשחזר את כוונותינו. אולי המחברת הקטנה בסלון היא זו שתזכיר לנו שאנו זקוקים למשקפי הקריאה. פתרון נוסף ויעיל הוא להתמקד במטרה. אסור לשכוח שהמוח האנושי מסוגל לבצע פעולה אחת בלבד, בכל פעם, ולכן, כאשר אתם הולכים להביא את המשקפיים מחדר השינה - תביאו אותם משם בלבד. אל תעשו ואל תחשבו על דבר מלבד המטרה: הבאת המשקפיים. תגדילו לעשות אם תדברו אל המשקפיים בקול. לכו לחדר השינה וקיראו בקול: "משקפיים, הנה אני בא לקחת אתכם. שימו לב, משקפיים, אני תכף מגיע". ברגע שתיכנסו לחדר השינה מובטח לכם שתדעו בדיוק לשם מה הגעתם אליו.
פרט פיקנטי: ערן כץ, יליד חיפה, היה בעצמו תלמיד בינוני למדי ורגע לפני שסולק מבית הספר, קרא את ספריו של הארי לוריין, מומחה אמריקני בתחום שיפור הזיכרון, ששינה את חייו של כץ מן הקצה אל הקצה...
|
|
|
שימו לב! [צילום: AP]
|
|
|
אז מה, לעזאזל, ניתן, בכל זאת, לעשות כדי לזכור תמיד היכן הנחנו את המפתחות? מסתבר שישנן שתי אפשרויות: האחת - להתרגל להניח את המפתחות במקום קבוע בכניסה לבית, למשל בקערה או על מתלה, וכאשר חוזרים הביתה מומלץ להיפטר מהם מיד במקום שמיועד לכך. האופציה השנייה היא לשים לב ולהיות מודעים לפעולה שנעשתה. אם מיהרתם, למשל, לשירותים ובדרך זרקתם את המפתחות על השידה - זה בסדר; אלא שבאותה שנייה שזרקתם אותם - חובה עליכם להגיד לעצמכם, בלב או בקול רם, ש"המפתחות מצויים על השידה". חזקה עליכם שכאשר תחפשו את המפתחות, כבר תיזכרו היכן הם.
הבעיה שלנו - מסביר פרופ' כץ - נעוצה בכך שאנחנו שומעים, אבל לא מקשיבים לזולת; אנחנו רואים, אבל לא מתבוננים, ולבטח גם לא מבחינים בדברים. דוגמה לכך היא הקושי שבמענה לשאלה, מה מצויר בצידה השמאלי של המונה ליזה? מסתבר שליאונרדו דה-וינצ'י צייר שם הרבה דברים, חוץ מהמונה ליזה עצמה. קושי אחר הוא לענות על השאלה, איזו דמות מופיעה על שטר של 50 שקל. מסתבר שחוסר תשומת-לב היא הבעיה הבסיסית שלנו. זה לא ששכחנו, אלא שלא זכרנו מלכתחילה, כי פשוט לא שמנו לב.
|
|
| תאריך:
|
07/10/2010
|
|
|
עודכן:
|
07/10/2010
|
|
ראובן לייב
|
|
אני אציין כפתיחה רשימה נבחרת ומצומצמת של שלושה-עשר סרטי קולנוע בלבד:
|
|
|
|
|
הפרוטוקולים מישיבות הממשלה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים פורסמו. את הכותרות הראשיות בכל אמצעי התקשורת תפסו דבריו של שר הביטחון האגדי, "מר ביטחון" המקורי, משה דיין.
|
|
|
|
|
היום (ה', 7.10.10) תכונס הוועדה ל"תיאום וביצוע" של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, על-מנת להכריז על סכסוך עבודה כללי במשק. בכך יינתן האות ל"ריטואל" המאפיין את אופן ניהול המו"מ מצד ההסתדרות עם האוצר בנושא הסכם שכר חדש, או יותר נכון - כמעט כל נושא.
|
|
|
|
|
בשבת (2.10.10), בדרכי לעצרת האחווה של יהודים וערבים בעיר נצרת, ביקרתי ביישוב הקטן חריש. חריש זכה למה שלא זכה אף לא ישוב אחד בישראל. במקום להגיש תוכניות בנייה והרחבה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, הוקמה ועדת מנכ"לים מיוחדת, הפועלת למען הפיכת ישוב שיש בו רחוב אחד לעיר המאוכלסת במאה וחמישים אלף תושבים.
|
|
|
|
|
מי שמחפש הוכחה ניצחת לפיה במפלגת העבודה אינך צריך לשרת שירות מלא בצה"ל, אינך חייב להיות משכיל, אקדמאי וישר כדי להתמנות לתפקיד חשוב - שיסתכל על ויצמן שירי. באיש הזה יש את כל התכונות והאפיונים הפוסלים אותו מלמלא את תפקידו הנוכחי ובכל זאת הוא שם. למרות כולם, ועם ברק בעיניים.
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
