להקים את העיר חריש (א')

בשבת (2.10.10), בדרכי לעצרת האחווה של יהודים וערבים בעיר נצרת, ביקרתי ביישוב הקטן חריש. חריש זכה למה שלא זכה אף לא ישוב אחד בישראל. במקום להגיש תוכניות בנייה והרחבה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, הוקמה ועדת מנכ"לים מיוחדת, הפועלת למען הפיכת ישוב שיש בו רחוב אחד לעיר המאוכלסת במאה וחמישים אלף תושבים.

אישית, אני מברך על היוזמה, שמניע אותה בעוצמה רבה שר השיכון, אריאל אטיאס. אני מברך על יוזמה של הקמת עיר חדשה, שנועדה לפתור בעיות של דיור. אני מתנגד ליוזמה של הקמת עיר חדשה שמראש מיועדת אך ורק לאוכלוסיה ממגזר אחד, ושוללת כל אפשרות לרכישת דירה בעיר למי שאינו תחום ב-ד' אמות של המגזר לו מבקש שר הפנים לייעד את העיר.

באזור ואדי ערה, בו מתוכננת הקמת העיר חריש, חיים היום ביחסי ידידות יהודים וערבים. הקמת העיר בתכנונה החדש מחייבת הפקעת קרקעות לא רק מכפרים ערביים, אלא גם מקיבוצים ומושבים. אני מצר על כך שמשרד השיכון אינו מנצל את המשאב האדיר של מאות אקדמאים בכפרים הערביים סביב העיר המיועדת, כדי לשתפם יחד עם חברי קיבוצים, מושבים ומועצה אזורית בתכנון העיר המיועדת.

זה משאב אדיר של כוח מקצועי שעשוי לתרום בתכנון העיר, מבלי שיהיה כאן מפגע סביבתי קשה בנוף. השקעת מחשבה בתכנון אזורי תעשיה ובריאות, שיהיו לרווחת תושבי העיר ויישובי הסביבה. גם בכפרים סביב חריש יש מצוקת דיור רבה. מאז קום המדינה, הוכפל ואף שולש מספר התושבים בכפרים, לעומת זאת שטחי הקרקע צומצמו בעיקר בנסיבות של הפקעה.

האם שר שיכון של ממשלת ישראל אחראי על פתרון מצוקת דיור רק במגזר אחד ואין זה מתפקידו לפתור בעיות מצוקת דיור של האוכלוסיה כולה, כולל של אוכלוסיה החיה כמטחווי קשת מהעיר שעל הקמתה הוא שוקד.

אני מצר שמתכנני העיר החדשה מתנהלים מעל הוועדות של המועצות האזוריות לתכנון ובניה ללא כל דיון ציבורי וללא שותפות האוכלוסיה החיה באזור. אני מצר על כך ששר השיכון בגיבוי של ממשלת ישראל אינו מנצל את הקמת העיר החדשה להנחת נדבך, שימנף את האזור במישור הכלכלי, אלא נעול על נתיב פעולה אחד של הפקעת קרקעות מיישובים קיימים כדי להקים עיר שיוכלו לגור בה רק תושבים המוגדרים כבני מגזר מסוים.

אני מכיר בזכותו של מגזר חרדי לחיי קהילה סביב בית כנסת, מוסדות חינוך ומוסדות דת. אינני מוכן לקבל החלטה בדבר בניית עיר שהזכות לחיות בה שמורה רק למגזר אחד, למגזר החרדי.