במהלך חג הסוכות דיברה שדרנית בכירה על כך שהחג מבשר את חילופי העונות ואמרה בחגיגיות: "עכשיו אומרים בבתי הכנסת מֶשיב הרוח ומוריד הגשם".

הצורה הנכונה היא כמובן מַשּיב, מן השורש נשב ולא מן השורש שוב, אך השדרנית מדברת, גם בשידור, בשפתה הרגילה ולא בעברית תקנית. בשפה הרגילה שולט כיום הסגול ואנו שומעים כל העת מֶכּיר, מֶגיש, מֶגיע, מֶציג, המֶטיף האוונגלי טרי ג'ונס - כולם בסגול בהברתם הראשונה. הצורות התקניות מַכּיר, מַגיש, מַטיף וכן הלאה הולכות ונעלמות מן השידור ויוצאות לפנסיה מוקדמת בלוח הפעלים של ברקלי.

שלטון הסגול מתחיל להופיע גם בצורות הנקבה. כך למשל: הילדים שחרב הגירוש מונֶחֶת על צווארם, נבחרת ישראל לא הראֶתה כדורגל מי יודע מה. בדומה לכך שומעים מדי פעם בפעם גם נבהֶלה וכמובן - מֶציגה (התזמורת הסימפונית ירושלים מֶציגה תוכנית חדשה) מֶכּירה (הרשות הפלשתינית אינה מֶכּירה בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית) וכיוצא באלה כבצורות הזכר.

שדרן שאינו סתם מפורסם אלא ממש כוכב-על, מהגה בקביעות סיומת קמוצה בפעלים - מילָא (הקהל מילא את נוקיה), התמלָא, והתבטָא. גם כמה פוליטיקאים בכירים ילידי הארץ מהגים כך, כאילו מעולם לא היו בעברית מילֵא, התמלֵא, והתבטֵא.

בטהובן עליו השלום

תופעה נפוצה אחרת היא הבריחה מן הכ"ף הרפויה לאחר ו"ו החיבור. בתשדיר פרסומת אחד שומעים: כֶּפל מבצעים ו-כֶּפל הנחות. הסיבה לכך היא חששם של השדרנים כי המילה וְכֶפל תישמע וְחֶפל, שהרי בעברית ישראלית איבדנו מזמן את ההבדל שבין הגיית כ"ף רפויה ובין חי"ת. דא עקא שאוזנה של האקדמיה ללשון כרויה אל השידורים והיא דורשת לשמוע הרפיה בכ"ף לאחר ו"ו החיבור. לפיכך קמו השדרנים ועשו הפסקה קטנה אחרי ו"ו החיבור, כאילו אמרו: יהי רצון שהפסקה זו תגרום לאנשי האקדמיה לחשוב כי מדובר בשתי מילים ולא במילה אחת ויתירו לנו לבטא את הכ"ף דגושה ולא רפויה. משל למה הדבר דומה? לאותו רבי של חסידים שטעה ונכנס לעיירה במרכבה ובסוסים בעצם יום השבת, וכשהתאספו אנשי העיירה לצפות במחזה, תרץ והכריז: שבת ימינה, שבת שמאלה ואני נוסע באמצע. דרך אגב, הפטנט הזה של ההפסקה אחרי ו"ו החיבור הומצא בשעתו, כפי שכבר סיפרנו כאן פעם, בשביל כרמית גיא: "את החדשות ערכו אריה שור ו-כּרמית גיא". זאת כדי ששמה של השדרנית הפופולרית לא יישמע חלילה כמו "וחרמית גיא".

אחד הדברים הדוחים ביותר הוא שיבוש ניבים בפיהם של שדרנים ושל מרואייניהם הפוליטיקאים הבכירים. בעת האחרונה שומעים בשידור יותר ויותר ניבים ומטבעות לשון הנאמרים "על בערך", כאשר השדרן או הפוליטיקאי המלא בהערצת עצמו מבקש להראות כי לשונו עשירה, ורק חושף בכך את רדידותו. כך שמענו באחרונה משפטים כמו "מעשי מעידים עלי כאלף מונים" (רוצה לומר כמאה עדים), או "משרד הרווחה עוזר לנו ומשרד התמ"ת מזנב אחריו" (רוצה לומר הולך בעקבותיו).

הטהרנים, אוהבי העברית הנקייה, סולדים מן התופעות הללו, אך התארנים, אנשי הבלשנות התיאורית, סוברים כי הסלידה היא אנינות שאינה במקומה. לדעת התארנים, עצם העובדה שהדוברים הילידיים מדברים כפי שהם מדברים, יש בה להכשיר את הדוגמאות שהבאנו ולראות בהן חלק אינטגרלי של הלשון. לטענתם, אין מקום לשאלה "האם זאת בכלל עברית?" כי די בכך שאנשים מדברים באופן מסויים כדי לקבוע שלפנינו עברית. הוויכוח עדיין לא תם.

לסיום, הנה דוגמה ללשון שהיא תקנית אך אינה הגיונית. קריינית ידועה הגישה לא מכבר קונצרט של מוזיקה קלאסית ואמרה: "האזינו עתה לקונצ'רטו לכינור של אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. על התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור מנצח המנוח מנדי רודן". אם ימשיכו השדרנים בקו זה נשמע בקרוב על האופרה "חליל הקסם" מאת וולפגאנג אמדאוס מוצרט ז"ל, על הסימפוניה החמישית של לודוויג ואן בטהובן עליו השלום, ועל "תמונות בתערוכה" מאת מוסורגסקי, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.