|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בשעה רעה עבר חוק ה"אזרחות – נאמנות", בישיבת ממשלתנו המבאישה ● חברי הליכוד, שס וישראל ביתנו עזרו להפוך את סיסמת בחירות תוצרת מחנה הניאו-לאומנים בישראל, מסיוט למציאות בלהות שכמו בומרנג יחזור לפרצופנו כשלא נרגיש
|
|
|
|
|
|
| השותפים לפשע החוקי, לגזירת השמד של שפיות ההנהגה בישראל, קמו לבוקר חדש של מתיחות דיפלומטית, למול משפחת העמים שטוב תעשה אם תקיא אותנו מתוכה, לבור השופכין המבהיל והקיצוני שמתאים למדינות שכמונו | |
|
|
|
|
|
|
ב-10.10.2010 נפל דבר בישראל. לא עוד מתאזרח בישראל באמונתו יחיה, אלא באמונת היהודי. לא עוד יגדירו אותו מילוי חובותיו כאזרח, אלא האופן בו יסגל לעצמו דפוסי חשיבה מונוליתים, תוצרת משטרת המחשבות הממשלתית-משיחית. חוק המתאזרחים, המריח באופן מחשיד כמטהר אתני, מדיר את החושבים אחרת, וסופו להתפוצץ בשאון בידוד כלכלי, אקדמי ובינלאומי, גדול ורב. מה היה קורה לו היו מתבקשים יהודים, חרדים, דורשי אזרחות, לחתום על אותה הצהרה בדיוק? חרדים אשר רואים לנגד עיניהם מדינת הלכה נמשלת על-ידי שמים, היו מתגלגלים בצחוק גדול. מיד לאחריו היו מפעילים לוביים עתירי-ממון בעולם המשמנים את שלוחיהם בישראל, בישיבות, בכוללים, ואלו יחלו מכופפים את חלוטי עמוד השדרה, בשדרה השלטונית בירושלים. מהי מדינה יהודית? איש לא ידע. גישות היהדות חוצות זרמים, מתנגשות, אלימות בחלקן, שונאות זרים, חד-מיניים ועוד, מתווכחות ביניהן שישים ושתיים שנה על השלטת היהדות האולטימטיבית. כמובן שקיימים גם זרמים מודרניים וסובלניים לאותה תפיסה דתית עתיקה, אך קולות אלו מינוריים בתפוצתם ואינם קרובים למעגל מקבלי ההחלטות. כך נשארת הבמה לרדיקליים שבבועלי האמונה, על-פיהם יישק דבר. מה יגדיר אותנו כנאמנים למדינה היהודית? נישואין דרך הרבנות בלבד, אכילת רק בשר כשר, אי-מתן רישיונות לפתיחת עסק בשבת ובשבתון? אלו כאפשרויות מוחשיות מתמיד. גם טרם החוק המסואב, אחיזתו של הממסד הדתי בחיי הפרט מותירה סימנים כחולים למכביר, אך כעת נסתם הגולל על הרצון לליברליזציה של המציאות החברתית בארץ הקדושה, המטמאת עצמה לדעת. החוק עתיד להיכשל למול המבקשים אזרחות, אך לא אכפת להם לשחק את משחק הנאמנות לשם קבלתה. הוא איננו פטאלי באופן שליברמן היה חפץ, אך הוא נושא עימו מסר חשוב: ברגע שעל נאמנות הצהרת, איבדת את החופש לביטוי עצמאי ואנטי ממסדי-ציוני. ראה הוזהרת. עשרים ושניים חברי ממשלה מדושנים, מנותקים ומיותרים, הפכו עדות עצובה להלך הרוח החולני שלנו כעם סגולה, העם היהודי. במסע ההפחדה המתמשך שהוביל לאישור החוק, כל האמצעים, כמו אצל יהודים אמיתיים, הפכו כשרים. שנים שמסופרות אגדות אורבאניות על הרחם הדמוגרפי של הערבייה, על רצון הפלשתינים לראות יהודים טובלים בים התיכון באופן בלתי רצוני, תיאורי זוועה למכביר המזהירים אותנו שהפתרון לכל מתחיל במילה אחת – נאמנות. השותפים לפשע החוקי, לגזירת השמד של שפיות ההנהגה בישראל, קמו לבוקר חדש של מתיחות דיפלומטית, למול משפחת העמים שטוב תעשה אם תקיא אותנו מתוכה, לבור השופכין המבהיל והקיצוני שמתאים למדינות שכמונו. |
|
אביגדור ליברמן: הבטחה, איום וקיום
|
|
|
|
|
נאה דורש נאה מקיים. ליברמן [צילום: AP]
|
|
|
| נתניהו, ברק ולבני מביטים בעיניים כלות על ליברמן... משום שליברמן הוא הפוליטיקאי היחיד שמבטיח לפני הבחירות, מאיים ומקיים | |
|
|
|
אביגדור ליברמן, מטאור פוליטי, דמגוג, אמן המשטה בציבוריות הישראלית פעם אחר פעם, עשה זאת שוב. ברוכבו בווירטואוזיות על גבי שנאתם הקסנופובית של מצביעיו, דמוקרטים בעיני עצמם, הפך ליברמן למנהיג התנועה הלאומנית בישראל. מסתבר כי מחול העוועים האחרון מעל בימת האו"ם, בהכרזה על מדיניותו הבדלנית והמטהרת, היה רק יריית הפתיחה. החל המרוץ לעבר הפיכת החוק מנחלתם של המתאזרחים, לנחלתם של האזרחים. הצהרותיהם של הוגה החוק וחבריו לברית המשוקצים, מנהיג תנועת שס אליהו ישי והתנועות הפסבדו-כהניסטיות בכנסת, מעידות על חשיבת יחד נפיצה במיוחד להגדלת מרחב המחיה. בבואם לחשוף את פרצופם הבוגדני, לכאורה, של ערביי ישראל, ישתמשו בחוק זה על-מנת לקבוע גם עבור אזרחיה הקיימים של המדינה – מי נאמן ומי איננו. ניתן לנחש מה ייעשה לאחר מכן, מדרכות לנאמנים ולאלו שאינם, נתיבי תחבורה הדומים למציאות בשטחים הכבושים, אלו ליהודים הנאמנים, ואלו גם כן. בעלי חנויות שאינם נאמנים יקבלו תו תקן מיוחד שיוטבע על חלון הראווה, לשם ייזהרו הנאמנים לבוא בשעריהם. זמירות שנות ה-40 ביבשת הישנה יקבלו לחן מזרח-תיכוני משובח, משלנו. בנימין נתניהו, אהוד ברק ו ציפי לבני מביטים בעיניים כלות על ליברמן. לא מכיוון שהם חסים עלינו, מעולם לא היינו חלק מעולמם האליטיסטי, אלא משום שליברמן הוא הפוליטיקאי היחיד שמבטיח לפני הבחירות, מאיים ומקיים. אם לא תקום תנועת-נגד חריפה, בלתי מתפשרת ונטולת אדישות, כל אלו אינם בגדר פנטזיה רחוקה. אינטלקטואלים, אנשי רוח, אקדמיה, ובעיקר אנשי מעשה יכולים להפוך את תופעת החזרה לגטו היהודי-דמוקרטי על פיה. נותרה עוד תקווה, להימלט מהתרסקותו של המטאור הליברמני על כולנו.
|
|
| תאריך:
|
11/10/2010
|
|
|
עודכן:
|
11/10/2010
|
|
רועי רז
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אותי שכנעת
|
11/10/10 16:36
|
|
|
|
2
|
|
מרחב
|
12/10/10 09:08
|
|
גל גבאי, מגישת "עושים סדר" בערוץ 2, היא בעיניי בחורה נעימת-מראה, נבונה ורהוטה. כזאת ש"עוברת מסך" בהליכה. גבאי קיבלה על עצמה להגיש את התוכנית הזאת, ותוך כך התאימה את אישיותה הטלוויזיונית לאופייה של התוכנית. הצהרתית, דעתנית ונשכנית. עד כאן לא אמורה להיות בעיה, אילמלא היו האנרגיות האלה מנותבות בסלקטיביות רבה ובמגמה ברורה.
|
|
|
|
|
נולדתי לפני מלחמת העולם השנייה. מלחמה שהשאירה אותי נדהם לנוכח עוצמת נחילי בני אדם, שזרמו אל שדות הקטל, כשרבים לא חזרו. בין החוזרים רבים הם הפצועים בגופם ובנפשם. נותרתי נדהם מחוסר השחר של בית המטבחיים ההוא, הגם שחייתי במקום מוגן במושבה במרכז ארץ ישראל, כשמיליוני בני אדם הלכו להרוג מכוח דפוסי הכרה ודפוסי ריגוש חברתיים ומכוח ההחלטות של ממסדים, ולעומתם מיליוני בני אדם הלכו לשחיטה כצאן לטבח.
|
|
|
|
|
מערכת החינוך בישראל נמצאת במצב קשה כשהיא סובלת מבעיה אחת מרכזית שמשפיעה על המערכת כולה - השחיקה במעמד המורה - שאינה מטופלת כראוי בגלל רפורמות כושלות שלא נותנות מענה ישיר לבעיה. מעמד המורים שממשיך להישחק בהשוואה למקצועות ומגזרים אחרים, הוא מדד ברור לכך שמערכת החינוך הולכת ומתפוררת, כשרפורמת אופק חדש לא מביאה בשורה למערכת החינוך. היום, לאור התנגדות המורים לרפורמה, מתברר שהרפורמה היא רק ניסיון להרדים את המחאה הציבורית ואת מחאת המורים כלפי המצב האבסורד, שבו מורה בישראל בעל וותק של שנים מרוויח פחות מעובד מתחיל במשרד ממשלתי אחר, או מעובד זוטר בסקטור הפרטי.
|
|
|
|
|
הסתה פרועה מתקיימת בימים האחרונים בעיתונות הפלשתינית, הכפופה לראשי כנופיות הטרור, אלה המתונים - בראשות מכחיש השואה אבו מאזן, שעבודותיו האקדמיות נסבו על הכחשה זו.
|
|
|
|
|
בשנת 2004 שירת בני הבכור ברפיח. באותה תקופה אירע פיגוע באחד ממוצבי צה"ל, ובו נהרגו חמישה חיילים מגדוד הסיור הבדואי. בני שב הביתה נסער, ואמר לי שאם הדבר היה קורה בגולני, בגבעתי, או בכל יחידה אחרת, מיד היו מתגייסים אזרחים כדי לסייע ולתרום. אך מכיוון שמדובר בחיילים בדואים, האירוע עובר כמעט ללא התייחסות. הייתה זו אחת הפעמים הראשונות שבהן בני נתקל באי-השוויון השורר בין האוכלוסייה הבדואית לבין עמיתיה היהודים. בעקבות אירוע זה גמלה בליבי ההחלטה לפעול למען ציבור זה.
|
|
|
|
|
