|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
שם משפחה: רבין; שם פרטי: רצח [צילום: פלאש 90]
|
|
|
יצחק רבין - היא לא ידעה את שמו
|
|
שאלתי אותה אם היא יודעת מי היה רבין. היא ידעה, אך הוא לא עניין אותה באופן מיוחד ● עדות למשמעות האמיתית של הרצח
|
|
ימים אחדים לפני ציון יום השנה ה–15 להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שיחקתי מחבואים עם ילדה קטנה וחביבה. היא גילתה אותי בכל פעם בקלות. אני אותה - בקושי. איפה היא (נסתרת) ואיפה אני (גלוי). כשאני התעייפתי ולה נמאס, ישבנו לנוח ולשוחח. שאלתי אותה אם היא יודעת מי היה רבין. "בטח", צהלה והוסיפה, לאחר שניית-היסוס, "רצח רבין". "נכון, רבין נרצח. אבל את יודעת מה השם הפרטי שלו?" "בטח", אמרה, "רצח". כמוני, היא שומעת ורואה בטלוויזיה או באמצעות צקצוקי ה"אוי ואבוי" של הוריה על אנשים בכלל ונשים וילדים בפרט שנרצחים במקומותינו כמעשה שבשגרה. הרצח מובנה בשגרת חייה. כשיצחק רבין נרצח היא עדיין לא נולדה. גם רצח של ראש ממשלה לא מעורר בה מה שהוא מעורר – וגם זה בספק גדול ורב – בקרב מי מאתנו שעדיין, בחלוף השנים, זוכרים היכן היו ומה עשו בליל הרצח. התיידדנו על הדשא. סיפרתי לה מי היה יצחק רבין ומי רצח אותו. היא לא נבעתה. היא לא הצטמררה. התיאור אפילו לא העציב אותה. הוא לא עניין אותה באופן מיוחד. היא קטעה אותי מהר מאוד והזמינה אותי לסיבוב שני של מחבואים. עדות פשוטה וטבעית זו, יותר מכל דיבור על אודות משמעותו של רצח רבין, היא, אולי, המשמעות האמיתית של הרצח: דינו לדהות, להיטשטש, להימוג, להיות במקום ובמצב הכי קרוב לשכחה. אי-אפשר לזכור את יצחק רבין בכלל ואת "רצח רבין" – במירכאות ובלעדיהן – בפרט במועד השנתי הקבוע, כי כך כתוב ביומן. הטקסים הרשמיים מתרוקנים מעוצמת ההלם, הזעזוע. נחלשת גם עוצמת הגעגוע. גם בזיכרון נוצרים חורים. אנשים רבים, רבים להזוויע, נרצחו מאז. אף שלא היו, מן הסתם, ראשי ממשלה, גם רציחתם בלתי נתפסת. אין מורשת רבין. ישנו האיש שחתר לשלום והעז לקחת את הסיכונים הכרוכים בחתירה אליו. ישנו המנהיג שעישן עצמו לאי-דעת; שנותר לעולם, עד מותו, סמוק וביישן כנער חיישן. ונותרה ילדה קטנה ויפה שמעידה וממחישה את מה שמעולל ומחולל הזמן. |
| תאריך:
|
12/10/2010
|
|
|
עודכן:
|
13/10/2010
|
|
אברהם שרון
|
|
יצחק רבין - היא לא ידעה את שמו
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
2,000 כבר הושמדו
|
13/10/10 09:16
|
|
|
|
2
|
|
בתעלה ובאוסלו.
|
13/10/10 09:29
|
|
|
|
3
|
|
didi
|
13/10/10 10:04
|
|
|
|
4
|
|
יצחק הכהן
|
13/10/10 10:36
|
|
|
|
5
|
|
בלטשאצר
|
13/10/10 10:40
|
|
|
|
6
|
|
שימון
|
13/10/10 10:46
|
|
|
|
7
|
|
אליהו חיים
|
13/10/10 10:55
|
|
|
|
8
|
|
חגית כוכבי
|
13/10/10 11:12
|
|
|
|
9
|
|
אחד העמך
|
13/10/10 12:47
|
|
נשיא אירן, אחמדינג'אד אמור לבקר השבוע בלבנון ובמסגרת ביקורו הוא יסייר גם בדרום לבנון בכפרים בנת ג'ביל, כפר קנא וגם בשער פאטמה. על-פי פרסומים שונים רוצה נשיא אירן להפגין את הבוז שלו כלפי ישראל באמצעות השלכת אבן לשטחה משער פאטמה... בדיוק כפי שעשה לפני כעשר שנים הפרופסור הפלשתיני אדוארד סעיד שביקר בדרום לבנון.
|
|
|
|
|
גילוי נאות: בהשקפתי הבסיסית, איני תומך ב"מפעל ההתיישבות" ביהודה ובשומרון (בגדה המערבית). ההתנחלות לצורותיה מקשה על השגת הסדר עם הפלשתינים ומובילה למצב ללא מוצא. היא יוצרת עובדות בלתי הפיכות בשטח ובסוף זה ייגמר בבכי או גרוע מזה.
|
|
|
|
|
גדעון לוי, מבכירי העיתונאים של 'הארץ', מבין את הטרור הפלשתיני וסבור שהוא דווקא מסייע להשגת התקדמות מדינית ולהכרה בזכויות הפלשתינים. להלן קטע מתוך ראיון עם גדעון לוי שפורסם בעיתון הבריטי "אינדיפנדנט" (24.9.10):
|
|
|
|
|
תחושה מעיקה אך מוכרת תקפה אותי בשבועות האחרונים, מעין הרגשה מדכדכת, סוג של דה-ז'ה-וו החוזר ונשנה מעת לעת, תמונות מרצדות מנסות למצוא את דרכן לזיכרון, תמונות שעדיין טריות מתקופות אפלות וקרירות. ההרגשה הזו, נמצאת ממש על קצה הזיכרון... נו, כיצד אפשר להעלות את ההרגשה הזו על פני השטח, עוד מאמץ קטן, ו... אוי לא, רק לא זה שוב! זהו, הבנתי מהי הרגשת המועקה שנחה לה בנבכי מוחי, אותה הרגשת אפליה עמומה, ללא צל של ספק, זו מנגינת "ההזדמנות האחרונה של השלום" שמזמרת לה התקשורת הישראלית. אוי לא, רק לא זה, שוב הניגון שלא זנחנו לשווא, השלום שהתנאים שלו בדיוק היום מתאימים ככפפה ביום חורפי. הנה עברו-חלפו להם עשרת החודשים מאז הכרזתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על ההקפאה ביהודה ובשומרון, והנה נזכרו חברינו, ל"הזדמנות האחרונה בהחלט", ברשות הפלשתינית על הבעת נכונות להתחלת משא-ומתן, שוב!, שמלווה בהכרזות מלאות פאתוס על כך שהתנאים הנכונים לשלום קיימים, רק צריך קצת להתגבר על מחלוקות קלות בלבד. משום מה, המחלוקות לא השתנו הרבה בעשרים השנים האחרונות. כמה פעמים כבר שמענו - מאוסלו של מזרח תיכון חדש, דרך קמפ דייוויד ושיחות טאבה אליבא ד"אינתיפאדה", המשכה הקלוקל ב"מפת הדרכים" וההינתקות החד-צדדית, הניסיון העקר של ועידת אנאפוליס וכלה במשא-ומתן הנוכחי - שהנה הבשילו התנאים, אך כמובן שיש את הסייג ההיסטורי, כי אם לא יגיעו הצדדים לשלום עכשיו - אז הדרך למלחמה סלולה בצרור של שושנים! רק לא עוד פעם איום המלחמה...
|
|
|
|
|
תחילתה של השנה היהודית החדשה היא מועד מתאים כדי לשוב ולהתבונן במצב המתפתח בנושא פרויקט הגרעיני האירני. פרויקט זה מתקדם בעקביות, אם גם בקצב איטי למדי. ואולם, קצב זה מטעה בכך שהוא מעניק את הרושם כי יש עדיין די והותר זמן על-מנת למנוע מאירן להפוך למדינה גרעינית דה פקטו. מאז ההערכה האמריקנית הקודמת, לפיה עומדת לפני אירן עוד כברת דרך ארוכה, אומרת ארצות הברית כעת כי זה יקח לכל הפחות שנה עד אשר זו תשיג יכולת גרעינית, אם תפתח ב"מירוץ" כדי להגיע לשם. "שנה אחת היא זמן ארוך מאוד", צוטט מפי פקיד אמריקני בכיר. עם זאת, במצב העניינים הנוכחי, כאשר יישום הסנקציות נראה כתוכנית הפעולה היחידה, שנה אינה אלא תקופה קצרה. קיבוע הזמן הנדרש ליישומן של סנקציות יעילות ולהפעלתם של צעדים דיפלומטיים ארוך למדי, אם משווים אותו לשנה אחת.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
