להקים את העיר חריש (ב')

ועוד הערה אחת לשר השיכון ולשר הפנים, המתהדרים שצרכי כל האוכלוסיה עומדת בראש דאגתם, ללא הבחנה אם מדובר בערבים או ביהודים.

תזכורת קלה: בשנים האחרונות הוקמו ערים חרדיות - מבואות ביתר, עמנואל ואלעד. לעומת זאת, לחמישית מהאוכלוסיה בישראל - האוכלוסיה הערבית - לא הוקמה אף לא עיר אחת.

לרקמת החיים היפה בוואדי ערה נכנסות לפתע כותרות צבועות בצבעים מבעיתים, על ההכרח להציל את ואדי ערה ממשטמה ערבית עוינת. התבטאות ברוח זו מושמעת, למרבה הצער, על-ידי שרים וגם מאנשי ממשל. שר השיכון, אריאל אטיאס, ושר הפנים, אליהו ישי, מתחרים ביניהם על הבכורה לזכות בתואר מצילי ואדי ערה מתושביו הערבים.

במקום לנצל את הפוטנציאל האדיר של אקדמאים יהודים וערבים החיים במקום; לנהל דיאלוג; לבחון כיצד לא לפגוע בנכסי טבע קיימים - החליט צמד השרים לפעול כבולדוזרים ולזרוק לאשפתות את כל הכללים של מינהל תקין.

עד היום, כל בקשה של כפר ערבי בוואדי ערה, להרחיב בכמה דונמים את שטח השיפוט לצרכי תעשיה ושיכון לצעירים, נענתה שמדובר בנכסי טבע נדירים - וזה נכון, יש במקום נכסי יער וחי נדירים - ועכשיו, כל טיעון כזה נדחק ונרמס על-ידי ועדת מנכ"לים, שהוקמה בבהילות רבה על-ידי הממשלה ב-14.3.10. ועדה שמקדשת את כל הכללים שנפסלו עד כה, כי עד כה היה מדובר בערבים.

עוד מימי כהונת אריאל שרון כשר השיכון - וזה היה מזמן - קבורות באדמת חריש תשתיות לחשמל, ביוב, ניקוז מים, טלפון ועוד, לעיר המתוכננת לעשרים אלף איש. כל התשתיות מכוסות בקוצים, ועתה שרים בממשלת ישראל הולכים לעקור (!!!) את כל התשתיות, שעלותן מיליוני שקלים, ולזרוק, רק כדי להקים עיר למאה חמישים אלף איש ממגזר אחד - חרדי.

כיום גרות בחריש פחות משלוש-מאות משפחות, שחלקן נמנות עם הגרעין התורני. בהחלט יש הצדקה לבנות את העיר שתוכננה לעשרים אלף איש, אך אפשר לעשות זאת תוך הידברות עם כל התושבים - יהודים וערבים; תוך הידברות עם נציגי המועצות המקומיות - יהודים וערבים; עם ארגוני הסביבה, כדי לשמור על ערכי טבע ונוף נדירים; ולבחון יחד את מצוקות הדיור של תושבים במקום - יהודים וערבים - כאשר העיר פתוחה לכל אזרח במדינת ישראל.