נר ליצחק

חמש עשרה שנים חלפו מאז הימים ובעיקר הלילות בהם אלפי בני נוער נמשכו כמו מגנט לכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין היום) הדליק נרות, בכה חרישית ,זמזם מילות שירי ארץ ישראל ובעיקר קונן על האובדן. על אובדן האהבה למנהיג, על ניפוץ חלומות נעורים על אובדן התקווה.

חמש עשרה שנים חלפו ובהם בגר נוער הנרות והפך לדור הצעיר העומד בלוז החברה הישראלית. מקצתם הקריחו, אחרים העלו כרס ורבים בנו משפחות והפכו הורים לילדים.

חמש עשרה של שנים של פעולה להחזיר את התמימות . חמש עשרה שנים של מאמץ להחזיר את האמונה בדמוקרטיה הישראלית.חמש עשרה שנים של התמודדות להחזיר את התקווה .חמש עשרה שנים של מעבר מבכי לאמונה, מתפילה לעשייה, מנרות של אובדן לאורות של תקווה.
חמש עשרה שנים שבהם לא אפשרו הצעירות והצעירים לחשכה להשתלט, לאפלה לפרוץ ולתקווה לשקוע.

צעירות וצעירים שידעו ללכת בדרכו של יצחק. לחרוק שיניים בכאב, לבלום את הזעם ולישיר מבט אל היעד, ישראל צודקת, ישראל מובילה, ישראל שוויונית וישראל השואפת לשלום.

נוער הנרות לא איבד את אמונתו ולא זנח את ערכיו. נוער הנרות הוכיח את אומץ ליבו בשדה הקרב, במלחמת לבנון השניה ובמבצע עופרת יצוקה, בדומה לתמיכתו הבלתי נלאית במאמצי השגת השלום . דבריו של יצחק "נילחם בטרור כאילו אין תהליך שלום ונמשיך בתהליך השלום כאילו אין טרור " הם ההגדרה הנכונה בותר והמתאימה ביותר לילדי הנרות.

במשך כל חייו הבוגרים ראה יצחק רבין לנגד עיניו יעד אחד- לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא הלך לאוסלו יחד עם שמעון פרס מתוך גישה יהודית מוסרית."אלוהים לא הוציאנו ממצרים מבית לעבדים כדי שנהפוך כאן בארצנו לעם אדונים" . הם ידעו כי יש לשים קץ לכיבוש שנכפה עלינו ב1967 ועל כן יש לחתור לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. זה היה יסוד השותפות והאמון שנוצרו ביניהם באחרית ימיו של רבין.

רבין ופרס הלכו יחד והובילו את ישראל להשגת היעד הנכסף של שלום שייתן ביטחון. בדרכם אל היעד המשותף השיגו את יצחק אותם של שלושה כדורי אקדח של הרוצח המנוול שרצה לעצור אותם ואת ישראל לפני הפסגה.

המציאות אכן השתנתה. הדרך התארכה ולעתים נכנסה לצמתים שנראו כחסרי מוצא . אך תמיד הכוח הגנוז בעמנו ובעיקר בצעירינו, בני נוער הנרות, דחף כשהיה צריך וניווט כאשר היה נדרש כדי שלא נאבד את הכיוון אל השלום הנכסף.

אובדנה האישי של משפחת רבין אינו בר מזור ופצעם לא יכול להעלות ארוכה . הגעגוע קשה מנשוא והרצון לראותו , את האב והסב ולו רק עוד פעם אחת , להגיד את שהחסירו ולו רק למשך דקה אחת , לחבקו שוב ולו למשך שניה אחת אינו מרפה ואינו עוזב.

מעט ניחומים ניתן לראות, עתה, בעובדה שגדולי יריביו ורבים ממחרפיו וממגדפיו של יצחק רבין מאמצים את עמדותיו כי קיים רק פתרון ישים אחד לעימות בן מאה השנים בינינו לבין הפלשתינים - שתי מדינות לשני עמים.

זהו נרו של יצחק. נר התקווה ונר השלום.