רוני בר-און [צילום: פלאש 90]
|
אפשר לכתוב על גנבי המנדטים מקדימה המון דברים שליליים. שורות אלה עניינן, הזעם הקדוש שהביא את ח"כ רוני בר-און לעתור לבג"צ בגין התקציב הדו-שנתי. העתירה הזאת זיכתה אותו בכרטיסי כניסה לכל אולפני הטלוויזיה, אותם ניצל כדי להזהיר את הציבור מהתקציב הדו-שנתי שאינו אלא "פיגוע" (כך אמר בכנסת, 25.10.10) בדמוקרטיה. גנב הדעת והמנדט חרד לדמוקרטיה. בלעתי גלולה נגד גועל, והלכתי לארכיון.
קבלו ציטוט: "אני מציע לקבוע מסגרת תקציבית לשנתיים, היא כמובן תתעדכן במהלך השנה השנייה, אבל העידכונים יהיו הרבה יותר פשוטים מאשר התחלת כל התהליך מחדש" (
אהוד אולמרט, "ערב חדש", 27.3.05).
ולמי ששכח, אולמרט באותם ימים חלק מלונה משותפת עם רוני בר-און, כשעיסוקם העיקרי היה שמירה על הרודן המושחת. גם אם יצמידו אקדח לרקתי - לא אאמין שלא שיתף בתוכניתו את כלב השמירה, רוני בר-און. אם תקציב לשנתיים הוא פיגוע בדמוקרטיה כמו שאמר בר-און, מדוע לא נבח אז?
אילו האינטרס של האזרחים עמד לנגד עיניו, הוא היה מתייחס רק לנקודה אחת בלבד: האם התקציב הדו-שנתי הוא טוב או רע לכלכלה. אם זה רע, הוא צריך לשמוח: זה יקל עליו בעתיד לפתוח ג'ורה על ראש ה
ממשלה. אם זה טוב, מותר למחוא כפיים. הוא כבר מחא כף לביצועי הכלכלה של נתניהו.
|
|
במבחן התוצאה, הרעיון של אולמרט לתקציב דו-שנתי התברר כרעיון מוצלח. בידיעות אחרונות (2.9.10) קראנו שראשי ערים פנו בבקשה לשר האוצר לגבש הצעת חוק שתאפשר להם, גם להם, להגיש תקציב דו-שנתי. בין ראשי הערים קראנו גם את שמו של ראש עיריית חיפה, סגן יו"ר מועצת קדימה, יונה יהב.
רוני בר-און הוא עו"ד שמועסק בריטיינר על-ידי האינטרס שלו. אין לו בעיה לסנגר על דבר והיפוכו. הכל לפי מצוות האינטרס האישי. כשרצה להיכנס לכנסת, חתם על התחייבות לבל ירים את ידו בעד עקירת ישובים, ובתמורה, פייגלין הורה לאנשיו לתמוך בו. ברגע שהאינטרס שלו הדריך אותו להפר את התחייבותו, לא הייתה לו שום בעיה. בראיון לאיילה חסון הצדיק את הפרת התחייבותו בציטוט של משה דיין: "רק חמור לא משנה את דעתו". האמירה הזאת מלשינה על ערכיו ואישיותו. ולחשוב על זה שהאיש היה צריך לכהן קדנציה שלמה כיועץ משפטי ל ממשלה. בררררררררררררר...
|
|
| תאריך: |
28/10/2010
|
|
|
עודכן: |
29/10/2010
|
|
|