למה חייבים לחזור מחר לכיכר

אמיל גרינצווייג, חברי משלום עכשיו, נרצח על מזבח השלום והדמוקרטיה.

אמיל נרצח ב-10.2.1983, בסיומו של מצעד שלום עכשיו בקריאה ליישום מסקנות ועדת החקירה לטבח בסברה ושתילה. אזכיר: הפלנגות הנוצריות בלבנון ערכו טבח במאות פלסטינים במחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה, ב-16-18.9.1982, בשטח שנשלט בידי צה"ל במלחמת לבנון הראשונה. בארץ התעוררה סערה - חששנו מאחריותנו לטבח. ערב ראש השנה נודע על הטבח. החלטנו בשלום עכשיו להפגין ליד בית ראש הממשלה בגין. כמרכז ועדת המבצעים של שלום עכשיו, ארגנתי את ההפגנה. הגענו מאות ירושלמים. שוטרי ירושלים נבהלו, וירו רימוני גז מדמיע. דומעים ומשתעלים התפזרנו לצדי רחוב עזה. אחר-כך ארגנו הפגנת ענק בתל אביב, בקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, בכיכר שנקראה עדיין כיכר מלכי ישראל. כתוצאה מההפגנה - המשטרה הודיעה שהשתתפו 400,000 איש - ומהודעתו של הנשיא יצחק נבון שאם לא תיפתח חקירה הוא יתפטר, מינתה הממשלה את ועדת כהן: נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק כהן, השופט העליון אהרן ברק, והאלוף (במיל.) יונה אפרת. ב-7.2.1983 פרסמה הוועדה את מסקנותיה, ובראשן הדרישה להדיח מתפקידו את שר הביטחון אריאל שרון, בשל "אחריות עקיפה" לטבח. ראש הממשלה בגין התמהמה מלאמץ את ההמלצות, ובימין הפגינו למען "אריק מלך ישראל". החלטנו על מצעד שלום עכשיו ב-10.2.1983, בדרישה ליישום ההמלצות. ארגנתי מצעד לפידים למשרד ראש-הממשלה בירושלים. להיערכות בכיכר ציון הגענו כ-3,000 איש. הגיעו גם מאות אנשי ימין, שזעקו נגדנו, ירקו ובעטו. עם התחלת הצעידה, במעלה המדרחוב, זנבו בנו ה"שבאב" במכות ובזריקת אבנים. השוטרים התקשו לשמור על הסדר - הם היו 17... הוריתי לסדרנים שלנו להתפזר בהיקף המצעד להגנה, אך להימנע מלהגיב - "אחרת יישפך כאן דם". הובלתי את המצעד בקריאת סיסמאות במגפון. פעילי ימין ניסו לחטוף את המגפון. אמיל גרינצווייג ארגן שרשרת ידיים סביבי להגנה, והונצח בתמונתו האחרונה. בחישוק שפתיים הגענו לרחבת משרד ראש הממשלה. נאומים, "התקווה", והתחלנו להתפזר. אז התפוצץ בינינו הרימון. אמיל נהרג במקום, ונפצעו שמונה מפגינים ושוטר.

אמיל גרינצווייג, חברי משלום עכשיו, נרצח על מזבח השלום והדמוקרטיה.

רבין נרצח ב-4.11.1995, תריסר שנים אחרי אמיל, בסיומה של הפגנה בקריאה "כן לשלום - לא לאלימות", בתמיכה בהסכמי אוסלו ובהתנגדות להסתה ולאלימות נגד ראש הממשלה. אזכיר: בשנה מאז הסכם אוסלו רבנים פסקו "דין מוסר" ו"דין רודף" נגד רבין, ראשי הימין ארגנו הפגנות נגדו עם חבלי תלייה וארונות מתים - מצעד אחד כזה הוביל ח"כ בנימין נתניהו. כן, נתניהו שהשבוע הצהיר שהוא ממשיך דרכו של רבין. מתנחלים ופעילי ימין הפגינו בקביעות ליד בית משפחת רבין בתל אביב. אלוף (במיל.) שלמה (צ'יצ') להט, אז נשיא המועצה לשלום ולביטחון, ארגן הפגנת תמיכה ברבין ובאוסלו. במטה שהתארגן השתתפתי גם אני, אז קמב"ץ מרצ.

להפגנה הגיעו כ-100,000 איש. ראינו את ההתרגשות מעל הבמה, צמוד לבניין העירייה, וראינו גם את רבין מתרגש. נאומים, "שיר לשלום" - אפילו רבין שר. סיום. התחלנו לרדת מהמדרגות האחוריות. פרס ירד ועימו כמה מהמכובדים, רבים מהמטה ירדו, ובתוכם גם אני, מאזין בטרנזיסטור לדיווח על ההפגנה. רבין ירד בין האחרונים. על הגנונית ברחוב אבן גבירול שמעתי את שלוש היריות. "ראש הממשלה נורה, ופונה לבית-החולים איכילוב". פרצתי בבכי, ורצנו לשם, אשתי ואני. בכניסה ראינו את ראשי המדינה מגיעים בזה אחר זה. רע מאוד. ואז יצא איתן הבר - "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה".

לאחר שעיכלתי, הבנתי ששלוש היריות של יגאל עמיר פגעו בשלושה: ביצחק רבין, בשלום ובדמוקרטיה.

יצחק רבין, ראש הממשלה, נרצח על מזבח השלום והדמוקרטיה.

כשם שמגוחך ניסיונם של רבים לטעון לכתר מורשתו - ובראשם נתניהו וברק, כך מגוחך הניסיון לטעון שהעצרת לזכרו צריכה להתמקד רק בגינוי אלימות. יצחק רבין, ראש הממשלה, נרצח על מזבח השלום והדמוקרטיה. לכן חייבים לחזור מחר לכיכר - לתמוך בזכר רבין, לתמוך בשלום, לתמוך בדמוקרטיה.

להתראות!