הענווה כמפתח האמיתי לשלום

היהדות היא לא רק מוסר נביאי ישראל ומגילת העצמאות. אני לא שומר מצוות, אבל למדתי שנים ארוכות חסידות, קבלת הרש"ש, תניא, הרב קוק, משנה וגמרא ועוד. אני גם מרצה בנושאים הללו. היהדות היום לא בריאה, אין מה לומר. אבל כחלק מתהליך הבראתה, צריך להפוך אותה למשהו חי במדינה וזה לכשעצמו יעשה לה טוב. זה לא יהיה דבר פשוט, אבל אין לנו ברירה. כפי שרבי יוחנן בן זכאי התאים את היהדות לגלות, אנו צריכים להתאים עכשיו את היהדות לתקומה. צריך לזקק מהתורה במובן הרחב של המילה, את הערכים ואת העקרונות הקדושים שבה, ולמשל במישור החינוכי את רוב האימרות בפרקי אבות (בוודאי שלא את כולן).

היטיב לאבחן את מצבה של היהדות בדורנו הרב קוק:

• "דורנו הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאוד למצוא לו דוגמה בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בעירבוביה. הוא שפל וירוד, אך גם רם ונישא, הוא כולו חייב, וגם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו... הבה נכין לו את הדרך, נראה לו את מבוא העיר... נודיע לו שימצא מה שהוא מבקש, דווקא בגבול ישראל..."

הגאולה תבוא מהתורות הרוחניות

כתלמיד של תורות מיסטיות, למדתי את התורה הסוּפית המוסלמית. אני משוכנע שניתן למצוא גשר תרבותי ורוחני בין היהדות לאיסלאם המיסטי. המפתח לשלום הוא בחיבור בין התרבויות ובין המוסר הרוחני, שניתן למצוא באיסלאם המתון.

ונעבור לפוליטיקה

כל ישראלי חייב לקרוא את אמנת הפתח. די בקריאתה כדי להכיר ולהבין את התמונה הגדולה, את המציאות ואת התרבות המדינית מולן אנו מתמודדים כעת. מקריאת אמנת הפתח ומלמידת מזרחנות, אין שום מנוס מלהסיק כי הערבים כשיטה מוצהרת ומודעת, ולא כהמצאה גזענית שלי, מנציחים את קורבניותם כאמצעי להשגת הישגים פוליטיים ומדיניים. הערבים נוקטים בשיטה מודעת של חוסר לקיחת אחריות על גורלם והאשמת ישראל בכל הצרות שלהם על-מנת למוטט בסופו של דבר את המפעל הציוני המצטייר על ידם ככובש ואכזרי.

אל מול התרבות הערבית חייבים לשאול, מדוע היהודים לא נקמו באמצעות פיגועי התאבדות בגרמנים?

מדוע היהודים לא ערכו מסע של פיגועים אחרי כל גילויי השנאה האנטישמיים נגדם בגולה?

מדוע היהודים עסקו בעיקר בבניית מדינה לתפארת בשישים השנים האחרונות ולא עסקו ברחמים עצמיים, בהסרת האחריות על גורלם ובהפניית דרישות לקהילה הבינלאומית?

זה עניין של תרבות. ועם כל חוסר הפוליטיקלי קורקט יש לבקר את אותה מנטליות של הטלת האשמה על האחר וקורבניות, שכן החופש האמיתי של האדם תלוי אך ורק בכך שייקח אחריות מלאה על גורלו. ע"ע ויקטור פרנקל, "האדם מחפש משמעות".

כל המפעל הציוני הוא פלא גדול וגילוי מדהים של גדלות נפש חסרת-תקדים בכל ההיסטוריה.