התנהגותו של אלחנן טטנבאום לא צריכה לעורר תמיהה. זו התנהגות סבירה לאדם שהולך משבי אל שבי ודועך מדחי אל דחי.
לאחר שלוש שנים וחצי של שהייה בבידוד, בארץ זרה, כלוא בתא קטן בכלא של ארגון גרילה עויין, מנותק מכל גילוי אנושי של חיים, כאשר האור אינו כבה סביבו אף לא לרגע לילי אחד, לא היה טבעי אילו לא היה אלחנן טננבאום שבר כלי, כפי שהינו.
מדינת ישראל ששחררה - בעיקר תמורתו - את שני הקלפים העיקריים שהיו מצויים ברשותה, אף הם דהו והתרפטו זה מכבר, להוטה להוכיח כי הבהילות של שחרורו תמורת מאות מחבלים היתה מוצדקת: מי יודע איזה סוד כמוס, שחשיבותו לביטחון המדינה מכרעת, אולי קריטית, הסגיר, אולי, לשוביו.
גם האינטרס הברור של חילוץ כל בדל מידע מפיו ובירור מה ידע ומה מסר, אם בכלל, כדי לאמוד נזק אפשרי, מחייב, תחילה, להניח לאיש להתאושש.
לא היה טבעי אילו הלם הכליאה והשחרור משבי החיזבאללה לא היה מתעצם אלא קהה ושוכך עם המשך הכליאה והחקירה בישראל, שאליה שוחרר, אף כי בוודאי בתנאים טובים ואנושיים יותר מאשר בשבי אויב. אבל מעצר הוא מעצר וחקירה היא חקירה ואף כי אולי אין לגזור גזרה שווה - ואין לגזור! - יש, חרף השוני המהותי, צדדים שווים, לכל הפחות מצד הנפש.
מעומעם ומעורפל ככל שהוא, עדיין הזוי, אולי מסומם (מעסקת הסמים שהיה לו חלק במזימתה וברקיחתה?) לא יכול אלחנן טננבאום להועיל למי שמנסים לחלץ מפיו מידע חשוב בתנאים שבהם הוא שרוי - מפוחד, מבוהל, מאויים, כאשר אותות השבי הממושך ואיבוד צלם האנוש שלו ניכרים עדיין על פניו.
היה נכון לאפשר לאלחנן טננבאום שבועות אחדים של חופש תנועה - ניתן היה לקיים מעקב סמוי אחריו ובמידה שהיה דבר-מה חשוב או מחשיד בהתנהלותו, היה ניתן לעצור אותו בכל רגע נתון - כדי שיתאושש, יתעשת, יתחזק ובעיקר - יבריא.
אילו הדבר נעשה, סביר להניח כי חקירתו לאחר מכן היתה מאפשרת לחוקריו לקבל ממנו מידע אשר כיום, בנסיבות הנתונות, קשה מאוד לקבל אותו.
עדיין לא מאוחר להניח אותו לנפשו, ולו רק למשך זמן מוסכם, קצוב, תחום ומוגדר בקשיחות, כדי שזו תתאושש ותתחזק, ואז - כמשוער וכצפוי - הוא ידבר את הדיבור שהכל משוועים לדיבורו.
האינטרס הלאומי מחייב אותנו לאפשר לעצמנו למצות את הסיכוי שזה יקרה.
