מבחן המנהיגות מול צווי מעצר בריטיים

דן מרידור, השר לענייני מודיעין של ממשלת ישראל, ביטל ברגע האחרון נסיעה מתוכננת ללונדון. מרידור אמור היה להחליף את ראש הממשלה נתניהו כנציג ישראל בכינוס BICOM, השדולה למען ישראל (נתניהו ביטל את השתתפותו בשל "מצבן העדין של שיחות השלום").

השר מרידור הוזהר על-ידי משרד המשפטים כי "קיים חשש שארגונים פרו-פלשתינים יבקשו להוציא נגדו צו מעצר עם נחיתתו". אחינו ב-BICOM, שעמלו והשקיעו בארגון הכינוס מכספם ומזמנם, נאלצו להסתפק בשגריר רון פרושאור, שלמרבה הפליאה עדיין מסתובב חופשי ברחובות לונדון.

סאגת הביטולים של האישים הממלכתיים נמשכת מהיום שהאלוף דורון אלמוג הגיע ללונדון בספטמבר 2005 וגילה שקצין משטרה בריטי ממתין לו בטרמינל עם צו מעצר. אלמוג מצא עצמו מסתתר במטוס כאחרון העבריינים עד שהמריא חזרה לארץ מבויש ונכלם שלא באשמתו.

ישראל הגיבה על התקרית בפעילות מדינית-משפטית משולבת; השרים ברק ולבני דרשו משר החוץ הבריטי דייוויד מיליבאנד שבריטניה תפעל לביטול החוק שמאפשר לכל דכפין להוציא צו מעצר נגד אישיות ישראלית - האחרון מלמל משהו לא מחייב שלא שינה את המצב בשטח. צוות ממשרד החוץ והמשפטים בדק אפשרות לשכור משרד עורכי-דין מקומי שייצגו ישראלים שייעצרו בנסיבות הנ"ל, אך בסיכומו של דבר הנושא ירד מהפרק.

בינתיים ביטל השר אבי דיכטר ביקור בבריטניה שתוכנן לינואר 2007 לצורך השתתפות בכינוס של מכון מחקר מקומי, מחשש שייעצר בשל מעורבות כראש שב"כ בחיסול רב המחבלים סלאח שחאדה; משרד החוץ המליץ לדיכטר לבטל את הביקור "בשל הסבירות הגבוהה להגשת תלונה מצד ארגוני שמאל בריטיים שבעקבותיו עלול לצאת צו מעצר".

גם יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, גילתה כי בית משפט בבריטניה הוציא נגדה צו מעצר "בשל מעורבותה בהחלטות במבצע עופרת יצוקה בעזה". הצו הוצא לפניית ארגון מקומי פרו-פלשתיני. הצו הזה בוטל מאחר שהגברת לבני לא הגיעה ללונדון. בעיתונות הבריטית פורסם כי לבני ביטלה את השתתפותה בכינוס של הקרן הלאומית היהודית שהתקיים בצפון לונדון, אך בלשכתה הכחישו את הידיעה.

שר החוץ הבריטי דאז דייוויד מיליבנד "הביע זעזוע" מהחוק הקיים (הבריטים, כידוע, חזקים בקטע הזה) וראש ממשלת בריטניה גורדון בראון הבטיח שיפעל לשינוי החוק שמאפשר הוצאה מיידית של צווי מעצר נגד ישראלים. בעקבות הבטחתו החל משרד המשפטים הבריטי "לקדם" חוק שבמסגרתו רק התובע הכללי יוכל לבקש מעצרי פוליטיקאים או אנשי צבא ממדינות אחרות. החוק, כנראה, בשלבי התקדמות מתקדמים.

במקביל, קצינים בכירים בקבע ביטלו ביקורים מתוכננים בבריטניה, על-פי המלצות הפצ"ר. ביקורים שיועדו לצרכי השתלמות, מתן הרצאות מקצועיות ושיתוף-פעולה עם גורמי ביטחון מקומיים. לאחרונה גם הוגשה עתירה לבג"צ על-ידי התנועה הרדיקאלית "יש גבול" לביטול מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"לות, בטענה שהוא "אחראי לפשעי מלחמה" וסביר שייעצר על כך בחו"ל.

התמונה הכללית עגומה ומביכה. נציגים ממלכתיים של מדינה ריבונית מנועים מלבקר בבריטניה, מדינה מרכזית שיש לקשרים עימה חשיבות מדינית ואסטרטגית, וזאת בשל מתקפה משולבת של ארגונים אנטי-ישראלים מחוץ ומבית, ובשל חוקים המאפשרים את המצב הזה.

השאלה שיש ללבן היא, האם עלינו להשלים עם המצב הקיים או להעמידו במבחן. האם לא יהיה זה נכון יותר ומכובד יותר שמנהיגינו וקצינינו יפגינו מנהיגות וכבוד עצמי כראוי וכמצופה ממעמדם, ינחתו על אדמת בריטניה ויבהירו לאנגלים מה יהיו ההשלכות של מעצרם על האינטרסים הבריטיים במזרח התיכון? נכון שבכך הם לוקחים על עצמם סיכון אישי שייעצרו ואולי גם יישפטו, אך יש לזכור כי לא מדובר באנשים פרטיים אלא בנבחרים ובמשרתים בצבא הישראלי - מעמדות ותפקידים שאינם נטולי סיכונים והסיכונים הללו כלולים במעמדם. באיזשהו מקום, כבודה של מדינה הוא גם מרכיב בעוצמתה ובמעמדה, וכבר אמרו חז"ל, כי המוחל על כבודו – כבודו אינו מחול.