התקשורת הישראלית קופצת על סקרים כמוצאת שלל רב והיא צובעת אותם בכותרות צבעוניות ומרעישות את עצמן, מבלי להתייחס למזמיני הסקרים והאינטרסים שלהם, להוציא איזכור של המכון המסקר. הסקר עצמו מכיל מיני שאלות ובצידן אחוזי תומכים כשהאחוזים הנותרים נחלקים בין המתנגדים לבין אלה שנמנעים מסיבה זו או אחרת. הסקר נכון תמיד לעיתו והוא אמור להצביע על הלוך הרוחות הרווח בחברה. השוואה בין סקרים דומים יכולה אפילו להצביע על מגמות לתועלת גיבוש עמדות הן בקרב הציבור והן אצל המופקדים עליו.
הסקר האחרון בוצע על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה והוא משקף את עמדות והלכי הרוח של החברה הישראלית השסועה והמפוצלת, ואינו מחדש דבר וחצי דבר. ידוע הוא שציבורי ישראל אינם ציבור אחד הומוגני והם עוינים זה לזה - יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, חרדים, יוצאי אירופה, יוצאי ארצות ערב, עולי חבר העמים, צאצאי הוותיקים,
מתנחלים, הומוסקסואלים,
עובדים זרים, פליטים - ערב רב. וכי מה רוצים מכל-כך הרבה תרבויות ואורחות חיים שונים זה מזה, נוגדים ועוינים? מבצע "כור ההיתוך" שנוסה בעבר, גרם לכוויות בדרגות כאלה שאיש אינו מעז עוד להציע את התרופה הזאת על תופעות הלוואי ההרסניות שבה.
מה סוקרים ומה אין סוקרים? סוקרים את יחס הציבור לכל מיני שאלות חשובות ובעיקר את האמון שהציבור רוחש לגופים שונים שיש להם השפעה על איכות חיינו. לדוגמה, 41% מהציבור מביעים אמון "מלא או חלקי" במשטרת-ישראל. זה טוב או רע? כי זה אומר ש-59% אינם מביעים אמון במשטרת-ישראל. 54% מביעים "אמון מלא או חלקי" בבית המשפט העליון ש- 46% אינם מביעים בו אמון. 72% אינם מאמינים למפלגות הדמוקרטיות שלנו. 46% מהיהודים מביעים סלידה מרעיון של שכנות טובה עם ערבים שרובם בוחלים בחיים משותפים עם מתנחלים, חרדים והומוסקסואלים. ורוב מוחץ של היהודים, 86%, סבורים שהחלטות גורליות למדינה צריכות להתקבל בורוב יהודי. זו התמונה שהייתה תמיד ואין רואים באופק מגמת שינוי.
מי מתייחס לסקרים?
המאמינים בסקרים טוענים שמטרתם היא שיפור איכות חיינו על-פי הממצאים שהסקר מצביע עליהם. היינו, ביצור מעמדו של בית המשפט העליון, טיפוח זרועות הביצוע של המדינה, טיפול בשחיתות הפושׂה ובעיקר חינוך לערכים דמוקרטיים והכרה בזכויות "האחרים", "השונים", "העניים", "העובדים הזרים" ו-"הפליטים". על סמך תוצאות הסקרים נדרשת הנהגת המדינה שלא להתעלם מהרעות החולות הללו, להעתיר עליהן תקציבים ומשאבים אנושיים ולעשות את כל הניתן לעשות בזמן הקצר ביותר. מישהו מתייחס לזה?
הסקר המתבקש: עבודת התקשורת הישראלית
הסקר שכולם מתחמקים ממנו הוא כיצד רואה הציבור בישראל את עבודתה של התקשורת הישראלית, ובעיקר זו הממלכתית שמימונה חל על כל אחד ואחת מאיתנו. העובדה שאין בה אמון מכל וכל, ידועה. אולי זו הסיבה שאיש אינו רוצה לקרב אל הערמונים האלה הרוחשים אש, פן יבולע לו ויכווה. זהו סקר חשוב במעלה משום שהשפעת התקשורת על סדר היום הציבורי מכרעת את האופן בו תתנהל המדינה המסכנה שלנו. יותר מבית המשפט העליון, הרבה יותר מן המשטרה, הצבא והממשלה. אבל אין לסקר הזה דורש שבידיו הכלים לערוך אותו.
