מדינת-ישראל חוקרת את עצמה לדעת. הידד, לכל בעיה יש פתרון: ועדת חקירה ממלכתית, ממשלתית, ועדת בדיקה, ועדה דה-יורה, דה-פקטו - עם מסקנות אופרטיביות ובעיקר התזת קודקודים וקירקוף קרחות וסקילה ושריפה והרג וחנק יחדיו ואחר-כך תלייה וגיליוטינה וקבורת חמור מחוץ לגדר. זהו הפתרון ואין בילתו! לבדוק ולחקור ולהפוך כל אבן - מה היה ואיך היה ומדוע לא היה מה שצריך היה להיות, הלא בלי בדיקה לעומק של העבר - איך יוסקו מסקנות לגבי העתיד? אין דרך אחרת! תוקם ועדה מיד ולאלתר! תוקמנה ועדות לרוב בראשות מפכ"ל, מנכ"ל, מזכ"ל ורמטכ"ל, ועדה בראשות פונקציונר בדימוס, או בראשות שופט עליון או ועדות שרים ושופטים ושוטרים ניתן לנו בכל השערים.
והלא הקמנו כל-כך הרבה ועדות שרק העכירו יותר ויותר את המכוער בלאו הכי. אולי הגיע הזמן להתחיל לחשוב על האפשרות הדחויה - לייפות! זה אומר כמובן לבדוק את העבר, אבל אחרת לגמרי! בדיקה שכל מטרתה - העתיד. רק העתיד. ללמוד מאחריות העבר ולהתרכז באחריות העתיד. כל מה שקורה היום נגזר מן האתמול, וזו הסיבה לעשות היום את הדבר הנכון ממנו ייגזר המחר. אלו הן שתי האפשרויות - האתמול מול המחר, ואין זה מן התבונה להדגיש את האתמול לעומת המחר. את הנעשה אין להשיב ויש ללמוד ממנו מה ייעשה. לשם כך יש צורך להשקיע אנרגיות במה שייעשה מכאן ואילך לאור העבר, מבלי לחפש בקדחתנות ראשים להתזה.
הריאה הירוקה שלנו עלתה בעשן והותירה אדמה חרוכה. זאת העובדה וממנה יש לגזור פעולות עתידיות. אבל אנחנו נתחיל לריב איזה משרד ממשלתי הופקד על שירותי הכבאות ומה עשה השר בנוגע לשריפות העבר. מדוע לא רכשו מטוסים ולמה האוצר לא הקציב תקציבים? ואיפה היה ראש הממשלה, וכל הממשלה, והכנסת, ו
חיים רמון זועק שצריך לשנות את שיטת הממשל, כי הלא ברור לכל שרק בהיעדר השיטה הנכונה באה עלינו הרעה שהורידה אש מן השמים לכלות עצים ואבנים. כל זאת משום שאנחנו לא רוצים לפתור, אנחנו רוצים מסקנות! מסקנות אישיות! עם הדחות, מאסרים ועבודות שירות.
עכשיו יתחילו במלאכת הקודש של כיסוי עכוזים שעירים וּורדרדים. ימטירו עלינו האשמות מכל עבר ולכל עבר. כי הרי ברור מי האשמים - אלה שנתנו כסף לחרדים, להתנחלויות, לשס, למס ולאורנה דץ! ולכן תוקם לאלתר ועדת חקירה. תהיה ועדת חקירה וכל המצפונים יירגעו עד לאסונות הבאים וכמובן לוועדות החקירה שיקומו חדשות לבקרים, לא בשביל לברר עובדות שיועילו מכאן ולהבא, אלא בשביל לנסח מכרזים מי ייטע את עצי התלייה ומי יבנה את הגרדומים.
הצבועים ביותר בפירוש מחדל הכרמל הם כמובן אנשי התקשורת. איזה כיף, הזדמן להם לחבוט ולא חשוב במי. יש להם ארגומנט נפלא - קרה אסון ומישהו צריך לשאת באחריות ולשלם מחיר. רצוי מחיר אישי. והם יורים שאלות נוקבות: איפה הייתָ אדוני השר? מה עשיתָ בנדון אדוני ראש הממשלה? מה עשיתם במשך שנים בשביל לקדם את פני הרעה? מדוע לא נזעקתם? מדוע הציבור לא ידע? וכו' וכו'... איש מהם אינו שואל - איפה הייתה התקשורת במשך שנים? מדוע לא בדקה, חקרה ותחקרה? מדוע לא התריעה? מי יאמר להם קשוטו עצמכם תחילה ואחר-כך קשוטו אחרים. אם יש תפקיד לתקשורת - זהו תפקידה!
צבועים, היזהרו באצבעותיכם המאשימות!
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
