בכל פעם שהמשא ומתן עם הפלסטינים מתחדש, עולה שוב הקלישאה כי "העלאת עניין המקומות הקדושים היא מכשול לשלום". בנשימה אחת עם סיסמה זו יורד גם ברד של ביקורת נגד הדת, הדתיים והחרדים, שכאילו הופכים את עניין המקומות הקדושים למכשול לשלום. אך כמה מוזר שדווקא הישראלים המנהלים את המשא ומתן על עתיד המקומות הקדושים ליהדות, בינם לבין היהדות אין ולו דבר.
ההסבר לפרדוכס זה הוא פשוט בתכלית. ההנהגה הציונית אימצה את היהדות ומורשתה כסיבה להתנחלות על אדמת כל ארץ ישראל. הציונים הוציאו מהמקומות הקדושים את התוכן הרוחני שקשר כל יהודי לכותל המערבי, למערת המכפלה ולקברי רחל ויוסף, והפכו מקומות אלה למוצג היסטורי וארכיאולוגי, לצידוק הציונות ובעלותה על כל ארץ ישראל. המקומות הקדושים הפכו לאתרי תיירות-פנים, ובעיקר תיירות-חו"ל - לפרוש לעולם הרחב מדוע הציונות צודקת בהתפשטותה. המקומות הקדושים ליהדות אינם מופעלים בדרך ההלכה הטהורה, אלא בידי גורמים לאומנים המחליטים איזו הלכה מתאימה לכיבוש ואיזו לא. הרבנים הממונים באותם מקומות אינם אלא פקידי שלטון ותו לא.
המקומות הקדושים ליהדות, גם אם הם קדושים לדת אחרת, אינם מקור להפרת הבנה ושקט, כדרכה של ההלכה היהודית. הכל יכול היה להתנהל על מי מנוחות ולמישרין (כמו תחת שלטון הטורקים, למשל), אילו המכריעים במחלוקות דתיות היו ה"ווקף" המוסלמי מול גדולי ישראל, כמו למשל "העדה החרדית". הכל יכול היה להיות אחרת, עם קאדים מוסלמים ורבנים יהודים - ולא
שמעון פרס,
בנימין נתניהו,
אהוד ברק ודומיהם.
ההשקפה היהודית הטהורה איננה רואה סתירה בקיום מקום הקדוש לפי המסורה היהודית - תחת שלטון נוכרי. בוודאי שאין צורך בשלטון יהודי כופר ומתבולל ש"יתווך" ויאציל חסותו על אותם מקומות קדושים. כך היו הדברים בכל העולם, ובכלל זאת בעולם הערבי והמוסלמי שגם שלט על ארץ ישראל. הפיכתם של מקומות קדושים דתית לאתרי תיירות לאומניים ופוליטיים, הביאה רק נזק לשמירת מקומות אלה, ועשתה אותם לשטחי מריבה.
אם ראשי היהדות החרדית היו עצמאיים דיים, והיו נותנים לשכל להנחותם, הם היו מבקשים להשתתף בדיון על עתיד המקומות הקדושים כגורם עצמאי (ולא כאומרי הן ל
ממשלה הציונית), ודורשים שגדולי ישראל יעסקו במשא ומתן ישירות עם ה"ווקף" המוסלמי. אז הדיון לא היה מתנהל על שאלת סיפוח מקומות אלה למדינה הפלסטינית, אלא על דרכי הגישה ושיתוף-פעולה מכובד בין המבקרים היהודים למבקרים הערבים, תחת שלטון פלסטיני.
אך מה לעשות וממשלת ישראל מבינה שאם המקומות הקדושים לא יהיו בשליטתה, אזי המבקרים האמיתיים (תחת שלטון פלסטיני) יהיו רק דתיים יהודיים, כפי שקורה בקברי אבות בירדן, במצרים, במרוקו ובמזרח אירופה. לפלסטין העצמאית אי-אפשר יהיה להביא את המוני הלאומנים היהודים, או את מבעירי המהומות מחו"ל, ואי-אפשר יהיה להמשיך לשטוף להם את המוח להמשך הכיבוש. מנגד, מסתבר גם שההנהגה החרדית עצמה נמצאת תחת כיבוש ציוני, ואוי למי שימרה את פי הפריץ הציוני וידרוש עצמאות תורתית מהם. סופו יהיה, חס ושלום, כשל יעקב ישראל דה-האן, משה בלויא והרב עוזי משולם.
