השאלה היא את מי מחרימים

בניוזלטר שקיבלתי השבוע מהמכון לדמוקרטיה, סופר כי "עמיתי המכון הישראלי לדמוקרטיה" פרסמו גינוי לגילוי הדעת של רבני הערים, לפיו חל איסור הלכתי חמור על מכירת או השכרת דירות בישראל למי שאינו יהודי.

בתגובה, פניתי אל המכון בשאילתא וציינתי כי ללא קשר לדעתי על הנושא, אבקש לברר אם המכון הביע בעבר עמדה כלשהי בעניין קריאות מצד גורמי שמאל יהודיים (בעיקר) להחרמת תוצרת ישראל מהשטחים שמעבר לקו הירוק, וכן גם החרמת מכללות, מעשים, אנשים וכיוצ"ב המזוהים עם הימין או עם דת.

אך אין כל צורך להמתין לתגובת המכון כדי לדעת מה חושב על חרמות פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון.

ביום 6.9.10, פורסם בגלובס סיכום לשנת תש"ע מאת בכירי המכון לדמוקרטיה. פרופ' קרמניצר התייחס בדבריו ל"הצעת חוק איסור על חרמות". מדובר בהצ"ח פ/2505/18 מ-5.7.10 שהוגשה על-ידי 25 ח"כים, מרביתם אנשי ימין. בדברי ההסבר נכתב: "חוק זה מטרתו להגן על מדינת ישראל בכלל ועל אזרחיה בפרט מפני חרמות אקדמיים, כלכליים ואחרים, המוטלים על המדינה, אזרחיה ותאגידים בה מחמת הקשר שלהם למדינת ישראל." בין החותמים על הצעת החוק, לא נמצא אפילו אחד השייך לקבוצת ה"נאורים".

קרמניצר אמר על הצעת החוק: "אמנם, חרם הוא אמצעי ביקורת חריף ופוגעני במיוחד, ובנסיבות מסוימות עשוי השימוש בו להיות פסול (למשל, כשהבסיס להחרמה הוא גזעני), אבל אין בסיס לפסילה גורפת שלו, ויש מקרים בהם מוצדק לעשות בו שימוש. העובדה שביטויים מסוימים מרגיזים ומקוממים אינה מצדיקה לאסור אותם, ובדיוק במצבים מעין אלה מצוי מבחן האמת של הזכות לחופש הביטוי. לכן, ההתנגדות לשימוש בכלי של חרם - ויש טעמים טובים להתנגדות כזו - צריכה לבוא לידי ביטוי בזירת השיח הציבורי ולא באמצעים כוחניים של חקיקה אוסרת. גם הצעה זו אינה עומדת במבחן השכל הישר: היא מעצימה עד מאוד את כוחם הדל של התומכים בהחרמה בתוך ישראל, ומספקת תחמושת מסוכנת לגורמים שמחוץ לישראל הפועלים להחרמתה."

והערה לסיום.

כידוע, כותב שורות אלה, ניהל במשך מספר שנים מאבק ציבורי לביטול מס רכוש. היה זה מאבק ראשון מסוגו בישראל שנוהל בשיתוף פעולה מלא עם המגזר הערבי, שלא על ענייני שלום, אחווה וכיוצ"ב. שיתוף הפעולה אף תואר במאמר אקדמי מאת פרופ' (למשפטים) נטע זיו ובמספר כתבות עיתונאיות. הערה זו נועדה להמחיש שלא ההגנה או שיתוף פעולה עם ערבים מפריעים לי אלא העובדה שמי שיוצא לגנות רדיפת ערבים, שותק כאשר רודפים יהודים.