על ציונות וזכויות אדם

בשבועות האחרונים, בעיקר מאז הודעת "אם-תרצו" כי התנועה תיקח חלק משמעותי בצעדת זכויות האדם בת"א, התגברה בקרב רבים השאלה - "מה הקשר בכלל, בין זכויות אדם לציונות?" ולאו-דווקא מתוך התרסה צינית נשאלה שאלה זו, אלא לעיתים גם מתוך סקרנות גרידא.

החלטנו, שני פעילים בתנועה, לנסות ולענות, ואף להבהיר ביתר קלות, את הקשר העמוק הקיים בין ציונות לזכויות אדם, לפחות כיצירת נקודת מוצא שממנה כל קורא שירצה, יוכל לבחון מכאן את הדברים לעומקם היסודיים עוד יותר:

א. יהדות כלאום בעל זכות להגדרה עצמית:

לפני שנדבר על "ציונות וזכויות אדם" כנושא אחד, עלינו לענות קודם על השאלה הבאה - "מדוע היהודים בכלל צרכים מדינה? הרי לא קיימת מדינת נוצרים אז למה היהודים ביקשו להקים מדינה לעצמם? אם כן, התשובה לשאלה זו טמונה בכך שהיהדות אינה רק דת, אלא לאום ותרבות של אוכלוסיה בעלת תודעה של עם, ("שבחרתנו מכל העמים..." אומר מתפלל יהודי יום ביומו) תודעה של עם יהודי. לא רק עם, אלא גם "לאום", בעל זיקה לטריטוריה מוגדרת, בניגוד לנצרות שהיא דת בלבד. על-פי האומות המאוחדות ל"לאום" יש זכות להגדרה עצמית.

בספרות נקבע כי היהדות איננה רק דת או עם אלא לאום, וזאת משום שהדת עצמה מבוססת על ארבעה עקרונות בסיסיים:

1. האם יש לאוכלוסיה הזו שפה משותפת?
2. האם יש לאוכלוסיה הזו זיקה לטריטוריה משותפת שבה תרצה להשיג הגדרה עצמית?
3. האם יש לה היסטוריה משותפת\זיכרון משותף?
4. האם יש לה מוצא עממי משותף? או הסכמה משותפת לחיים תרבותיים בדרך מסוימת?

ראוי לציין כי לדבריו של מדען המדינה יו-סיטון-ווטסון קיים "קושי של מומחים רבים בעולם להגדיר מושג זה ברמה אמפירית חד-משמעית".

הסעיפים הללו מושרשים בתוך הדת והתרבות היהודית:

1. "שפת הקודש" - גם לפני החייאת השפה העברית על-ידי א.ב יהודה, תפילות העם היהודי היו תמיד בשפה העברית והרבנים ידעו לדבר אותה. האוכלוסיה היהודית היחידה שהתפללה בשפה אחרת הייתה העדה האתיופית,(שפת ה-GEZ) אך בכל שאר הסעיפים שנדבר עליהם, הם עומדים באופן מלא.

2. "ארץ הקודש" - ארץ ישראל היא בבחינת ארץ מקודשת. ארץ שעל-פי המיתוס כוח עליון נתן אותה לאב העם המיתולוגי (אברהם) כמתנה. מעבר לכך, על-פי חוקרים, משנת 700 לספירה בכל חתונה יהודית נשבעים "אם אשכחך ירושלים, תישכח ימיני" - תופעה ייחודית מאד בקרב עמים בעולם.

3. זיכרון משותף - חגי ישראל כולם מבוססים על מאורעות היסטוריים. לדוגמא, מושגים כגון "זכור את יום השבת...", "והגדת לבינך"... "זכר ליציאת מצרים", "מגילת אסתר", "חנוכה" ועוד ועוד, הם כולם אלמנטים היוצרים זיכרון מיתולוגי משותף.

4. מוצא משותף - היהודים בדרך כלל השתדלו להימנע מהתבוללות, ואף מעולם לא הייתה היהדות דת מיסיונרית אלא להיפך.

ב. קשר ראשוני בין ציונות לזכויות אדם:

1. ציוני בהגדרתו הפשטנית ביותר, הוא קודם כל אדם המאמין כי זכותו של העם היהודי לחיות בציון ולכונן בה מדינה ריבונית.

2. מטרת הציוני היא השגת מירב זכויות אדם וההגדרה העצמית לעם היהודי, מתוך הבנה שרק במולדתו ההיסטורית-המיתית, הוא ישיג אותן ברמה המקיפה ביותר שיוכל, רק במידה וזו תהא מוגדרת בית לאומי בו היהודי אחראי לגורלו. ("הציונות שואפת להקים בית מולדת לעם ישראל בארץ ישראל" - מתוך מצע הקונגרס הציוני בבאזל)

3. כשאנחנו מדברים על זכויות אדם, בדרך כלל אנחנו מתכוונים קודם כל למספר עקרונות הנתפסים בעולם הדמוקרטי כבסיסיים וניתן להגדירם כזכויות מולדות. כגון זכות לחיים, זכות לביטחון, זכות לקניין, זכות לתנועה, זכות לביטוי, זכות לכבוד וזכות לשוויון.

בתנועה הציונית אחזה ההבנה כי לא יתכן פתרון למצוקת היהודים ללא כינון מדינה משלהם ושהזכות והצורך של היהודים במדינה היא זכות טבעית שיש לכל עם. כבר אמרנו כי מבחינה תרבותית, הציונות טוענת שאת מירב הזכויות וההגדרה העצמית, יוכל יהודי להשיג אך ורק בבית לאומי ייחודי משלו.

אומנם, יהודי כמו כל אדם אחר בימינו, יוכל ליהנות מזכויות אדם בכל מדינה דמוקרטית שבה יהיה אזרח (למשל ארה"ב, אוסטרליה) אבל מבחינה תרבותית, הציונות טוענת שאת מירב הזכויות וההגדרה העצמית, ואת היכולת לבטא את תרבותו, ערכיו ועצמיותו, יוכל היהודי להשיג אך ורק בבית לאומי ותרבותי משלו.

ג. ציונות וזכויות המיעוטים: יש לשים לב כי בציונות קיימת הכרה שורשית ומוטמעת לגבי מיעוטים, בעיקר בגלל הרקע בו צמחה תנועה לאומית זו. אנו מוצאים את סוגית זכויות הערבים החיים בארץ ישראל כבר בספרו של ב.ז הרצל "אלטנוילנד", שם הוא זיהה במתח העלול להיווצר בין העמים בעודם מתיישבים זה לצד זה. ניתן למצוא עוד עשרות התייחסויות שונות של הוגים וכותבים ציוניים נוספים לנושא, אך דבריו של דוד בן-גוריון בכנס אחדות העבודה 1924 היו, למשקפים ביותר את ההבנה הציונית כי קיים עם בארץ ישראל ושיש להביאו בחשבון בעודנו מתיישבים כאן:

"היחסים שלנו עם העובד הערבי לא ייקבעו רק מתוך מידת התועלת. לא עוברי אורח אנחנו פה. באנו להתערות בארץ ואנו נפגשים עם עובדיה המעורים בתוכה, והשורשים שאנו מכים באדמה, נפגשים עם שורשיהם - הם במעבה האדמה - והם נאחזים יחד ויונקים יחד ממקור אחד. בנים אנו העובדים העבריים והעובדים הערבים לארץ אחת, ודרך חיינו תיצמד לעולם..."

יש לציין כאן בבהירות מוחלטת כי רוב התנועה הציונות התנגדה לאלימות מכל סוג, אלא כמנגנון הגנה על הישוב היהודי. כמעט שלא ניתן למצוא כתבים או הוגים שקראו לגירוש העם הערבי ותרבותו בארץ (יש חוקרים הרואים בתוכנית ד' של ההגנה לגירוש מעוזי לחימה ערביים במלחמת העצמאות כתב כזה, אבל החולקים על תפיסה זו גדולים ומנומקים בהרבה מהתומכים בה).

ד. סוגיות ודוגמאות אחדות לשילוב של זכויות אדם, בתוך עקרונות הציונות:

1. מגילת העצמאות סעיף 13: מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות. ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

2. מגילת העצמאות סעיף 15: אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

ניתן לקחת גם דוגמאות מהעשורים האחרונים לסוגיות זכויות האדם והציונות:

3. חוקי יסוד שחוקקו בישראל, כגון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: חופש העיסוק.

גם בנושא ערבים ויהודים ניתן למצוא דוגמאות לקשר בין ציונות וזכויות אדם:

א. בג"צ התייחס ברב קשב לתלונות של פלשתינים שהועלו אליו בזמן מבצע חומת מגן ובמהלך מבצע עופרת יצוקה והן נבדקו כמעט אחת לאחת.

ב. סגן יו"ר הכנסת בשנת 2006 היה אחמד טיבי. שמגדיר את עצמו כאנטי ציוני מובהק.

ג. תוואי גדר ההפרדה נבדק אין ספור פעמים על-ידי בג"צ.

ליברליות בנושא זכויות אדם בישראל באה לידי ביטוי גם בזכויות נשים, הומואים ולסביות ואין חולק כי חופש הביטוי בישראל נמצא ברמה הגבוהה ביותר.

אם כן ראינו שהציונות הינה תפיסה מוסרית שזכויות האדם הן חלק בלתי נפרד ממנה ("הציונות היא ערך אינסופי" על-פי תפיסתו של הרצל וכלי לעיצוב מדינה מוסרית). השאיפה למימוש זכויות האדם של היהודים שלובה בקשר הדוק עם הדרישה למתן זכויות אדם לאוכלוסיה שבשליטת המדינה. הרקע ההיסטורי של האנטישמיות יצר רגישות גבוהה לזכויות מיעוטים. ראינו שעם הקמת המדינה, ניתן ביטוי לקידוש זכויות האדם כערך יסודי. מגילת העצמאות, החקיקה, פסיקות בג"צ ופעילות ארגונים לזכויות אדם מראים כי ההצהרות התיאורטיות מיושמות הלכה למעשה. בסופו של דבר, הציונות היא זו המבטיחה את קיומנו כעם חופשי, ריבוני ומוסרי.

אנו ממליצים בהחלט על קריאה מחודשת של "רומי וירושלים" מאת משה הס. "אוטואמנסיפציה" מאת פינסקר, "אבות הציונות" מאת בן- ציון נתניהו, מאמרים שונים של רות גבינזון העוסקים במתח שבין היהודים והערבים בישראל, "כתב הגנה" מאת אלן דרשוביץ, "האידיאולוגיה הציונית" מאת גדעון שמעוני, מתן פלג ושחר גולן פעילי אם תרצו בחיפה.